"...כשאני חושבת עכשיו על מה שקרה אחר כך, הוסיפה, נדמה לי שכבר אז, בזמן המלחמה, ראה את האופן שבו דברים חוזרים, וכשהמחלה של סמדר אכן חזרה, הוא שאל אותי אם ייתכן שהגוף רק חוזר על מה שהוא כבר מכיר, כאילו רצה לחשוב שהיא רק הד למה שהיה, אבל עכשיו אני מבינה שהרגיש את החזרתיוּת, שהיא מעין סיבה עמוקה, ושאולי כבר יכול היה לדמות לעצמו את המשך הסכסוך, כשעתידה תחזור לבית המשפט כדי לערער על הצוואה שלו..."
ועוד, אחרי כן, בכל זאת הֵד המחלה, בָּבוּאַת המחלה, הערטילאיים הלא-נִמְדָּדִים, כאילו לא בגוּף ממש ובכל זאת בגוף, הכרחיוּת החזרה המסוימת בגוף, כמו חזרַת תכוּנוֹת וכהמשכיוּת תכונות, טבועות בעומקו.
וכבר בלי רפואה, ובלי הזדקקוּת לה, כי רק הד ובבואת המחלה בַגוף, ידועים רק לו, כמו מַרְאוֹת הרים שדות וחיות שהכיר, וששקעו בו, וגוֹנֵי זמנים שטָבעו בו, והוא כמו צף, שוקֵט, מתאים למים ולאוויר, לחזרותיהם, להדיהם, לבבואותיהם, לעופות החולפים בהם ולחיות השדה, ולצמחים הנושמים.
[הציטוט מ״הגדרת הצמחים״]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה