הרי "גֻּנֹּב", המקור, הלא נוטֶה, יכול להזכיר את עֲבָרוֹ של הפֹּעַל, כמין ידיעה מזמן רחוק כל כך, כמעט בלי ידיעַת הזמן עצמו, רק מין זיכרון כמעט בָּדוּי של הזמן ההוא, והפֹּעַל הנָטוּי, גֻּנַּבְתִּי, נזקק לו כאן, לידו, בשביל הבעַת הידיעה מן הזמן שכמעט אין לשעֵר אותו, מעֲבָרוֹ שלו שכמעט אין לשעֵר אותו. ונדמה שהפֹּעַל הנטוי עצמו יכול להתפשט כך מעט אל הקיוּם הכמעט מופשט שלו, הלא נוטֶה, כמו בתוך זיכרונותיו.
ו"אֶרֶץ הָעִבְרִים" של יוסף, הרי נגלָה בה עֵבֶר, כמו היה קיים בידיעתו ובזיכרונותיו של יוסף, כעובדה בהירה וגם כנעלָם מן הראייה ומיכולת ההוכחה במרחקי הזמן הנעלמים. ויוסף, מארץ העִברים, כנראה חשב שגם במצרַיִם נמשך זיכרון עֵבֶר, גם במרחבי הזמן של מצרַיִם, ושהוא עצמו יוכל להיות בהיר שם, כמוכר וידוע להם בתוך הימשכוּת הזיכרון הזה.
ו"גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי" של רוברט לואיס סטיבנסון, [" Kidnapped "], שקראתי בילדותי, ושעִרבב בתרגומו לעִברית את גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי מארץ העִברים בסיפור חטיפתו של הנער דֵייויד בלפור וזיכרונות כל סִבלו והמאורעות שאֵרעו לו, כבר רחוק כל כך, כאילו היה רק בדִמְיוֹנוֹתַי.
[י,כא וּלְשֵׁם יֻלַּד, גַּם-הוּא: אֲבִי, כָּל-בְּנֵי-עֵבֶר
טו כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה