כמו רישוּם על רישוּם.

המעבר מן הרישוּם המופשט אל הסִפרוּת נדמָה לרגעים כמעבר אל ייצוגיוּת ברורה יותר, אבל זו היתה, כמובן, האשליָה שיצרו המשמעויוֹת הידועות של המִלים. 

זו רשימה ישנה. אני כותבת עליה עכשיו, רשימה על רשימה, שהרי הייתי צריכה לכתוב המעבר שלי מן הרישוּם המופשט אל הסִפרוּת, וכלל לא רציתי שהרישוּם והסִפרוּת יְיַצגוּ את מה שמחוץ להם, שבמציאוּת מחוץ להם, 

ונדמֶה לי שלא הבנתי לגמרי את הייצוג באמנוּת. את דַקוּת הייצוג. והרי האמנוּת עצמה דקה כל כך, והיא מין שִכבה דקה בתוך שִכבוֹת העולם כולן, שכבה על גַּבֵּי שִכבת עולם אחרת, כמו רישוּם על גבי רישוּם, כמעט כמו רושֶם על גבי רושֶם. כמעט מוחשיוּת השכבות וכמעט אי-מוחשיוּתן. 

וכמעט אפשר לחשוב שהיא קשורה כל כך לשִכבוֹת המציאוּת הסמוכות לה, שמחוץ לה, ושהיא אכן דומה להן, ומראָה לנו כך גם משהו משִכְבַת עַצְמֵנוּ, עוֹרֵנוּ וְתוֹכֵנוּ, מגבלוֹת ידיעתנו ושִכלנו ומגבלוֹת נפשותינו סִבְלֵנוּ וצַעֲרֵנוּ.                           

                                     

                                      

               ג׳ספר ג׳ונס. טניסון.       Tennyson 1959 jasper johns

              

   

ו