...ועוד, על ציוּר קַיִן והֶבֶל של טיציאן שהגופים בו הודגשו כל כך, עד שהציור כמעט מכחיד את הידיעה העדינה שלנו, הוא כתב. ובכל זאת, כתב, כשנדמֶה שהסגנוֹן המודגש כל כך מחפש איזו חירוּת חדשה, בטענתו לאמת, אנו מרשים לו לגרור אותנו אל מה שעדיין לא הִכרנו.
ובעצם, הרי תמיד בתוך הטענות שלה לאמת יכולה האמנוּת להרבות ולהגדיל כל כך את משמעויותיהם של דימוייה, כגון אלו של גּוּפֵי בני האדם והחיוֹת, של מלאוּת השרירים, של חלקוֹת העור המוארות, של צִלְלֵי קִפלי הבדים, בשלוּת הפירות ואצילוּת הפרחים, עד שנדמה שדימוייה מתרחקים בה אל מה שכמעט לא שועַר, עד שאיננו יכולים להגיד שהִכרנו את הגופים האלה, את חלקות העור האלו, את פרחי האיריסים האלה, המהבהבים אלינו מן המרחק.
וכמובן, כשאנחנו מפליגים אל מרחקֵי האיריסים הלא משוערים האלה, למשל, ושם אנו נזכרים במחשבה המציקה שבכל זאת הם דומים כל כך למה שכבר הִכרנו כֹה מקרוב, עם אותם עלים תכלכלים ממש, עם אותה צפיפוּת ועם אותה רַכּוּת חלקֵי הפרחים, אנו מרגישים היטב את מגבלותינו.
 |
| Iris at Dawn, 1899 Maria Oakey Dewing |
 טיציאן. קין והבל . Cain and Abel Titian between 1542 and 1544 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה