גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי , וזיכרונות רחוקים.
ר. ואני דיברנו אתמול על הָיֹה הָיָה, על אָכֹל תֹּאכֵל, על טָרֹף טֹרַף, על גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי, ועל השימוש שלהם בצורת המקור של הפֹּעַל [הָיֹה, אָכֹל,... גֻנֹּב]. המקור אינו נוטֶה בִזמן ובגוף, והצירוף שלו אל הפֹּעַל הנטוי יוצר מין חזרָתיוּת, היכולה, כמובן, לחזק את הבּעַת הפֹּעַל. אבל צירוף המקור אל הפֹּעַל הנטוי גם מזכיר לנו את עֲבָרוֹ של הפֹּעַל, ומדגיש מאד את העָבָר הזה.
אולי בזכות ההדהוד החזק של המקור המצטרף אל הפֹּעַל הנטוי אפשר לראות במלים "[כי ביום אכלך ממנו] מוֹת תָּמוּת" שבספר בראשית הבעת דבר ידוע מאד, מן העבר, כאילו המוות כבר היה ידוע מאד, אף על פי ששם הוזכר לראשונה. כי במקור נמצא הרעיון הראשון, הקדום. אולי כך מביעים כל הצירופים האלה של הפעל ושל המקור שלו איזו ידיעה רחוקה מן העבר, הנשמרת בהם קצת כמו שתמונת חלום נשמרת בזיכרונות.
דיברנו גם על זיכרונות רחוקים שלנו, וחשבתי על הספר " גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי", שקראתי בילדותי. כמעט לא זכרתי דבר מסיפור הנער שנחטף ונמכר, ואני לא יודעת אם רוברט לואיס סטיבנסון הזכיר בספר את "גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי " של ספר "בראשית", אבל השם הזה, שנתן המתרגם לנוסח העברי, ושנהיה לאחד הזיכרונות הרחוקים שלי, שמר איזו ידיעה חזקה, ולא לגמרי מובנת, כתמונת חלום.
נדמה לי שהזכרונות הרחוקים שלנו, כמו צורת המקור של הפֹּעַל, נהיים כמעט מופשטים לגמרי, ללא הנטיות בזמן ובגוף, וכך הם נשמרים כרעיון ראשוני. וכך הם יכולים להיות בלתי-נפגמים.
היום מצאתי באינטרנט את הסיפור במלואו, באנגלית, וקראתי בעמודים הראשונים שלו, אבל תמונת הזיכרון של "גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי" לא נפגמה, והמשיכה לעמוד לעצמה בתוך המרחק הגדול. שמו של הספר הוא Kidnapped , ומסופרים בו זיכרונותיו של הנער דייויד בלפור שנחטף ונמכר בהוראת דודו, אבנעזר בלפור, ובהם זכרונות כל סִבלו והמאורעות שארעו לו.
וקצת על הדגשת מרחקֵי-הזיכרונות בציורים של ג'ורג'ו דה קיריקו ושל ציירים סוריאליסטים.
הציורים האלה אינם מסתפקים בהבעת הרחוק והכמעט-נסתר של האמנות, אלא מנסים להעצים את הרגשת המרחק בהבעת הזיכרונות הרחוקים, וזיכרונות החלומות ותת-המודע. אבל הם אינם מעצימים את הבעת מרחק האמנות עצמה.
 |
| מתוך הספר. |
 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה