John Everett Millais The Ornithologist, (formerly The Ruling Passion)
 |
| מהביאנלה הראשונה, ב-1895. מהחדר האנגלי. |
קראתי בְּכַתָּבָה על הביאנלה ה-55 בוֶנציה שאחד האִפיונים המרכזיים שלה הוא גמישות חדשה בתפיסת יחסי יצירות מוקדמות ועכשוויוֹת, שיש בה שִחרוּר מהסגידה לעכשווי, או מהדיקטטורה של העכשווי.
זה קצת מבלבל מפני שגם המעשה הזה של הביאנלה הוא עכשווי, ואולי דווקא בשל כך הוא מצליח לרגש את הכותב. אבל בעיקר, המעשה הזה הוא לא בעל חשיבות גדולה. הוא רק העדפה זמנית, בתוך כל ההעדפות הזמניות, המתחלפות, והוא רק עוד ביטוי לעִרבוב הכמיהות שלנו אל העכשווי ואל הקודם לו והישן. אחרי עוד מחשבה עליו נשארת אצלי ההרגשה המוכרת שהעכשווי והישן דומים זה לזה יותר משהם שונים.
כל זה היה יכול להיות עכשיו קצת קל-ערך בעינַי אילולא הזכיר לי גם את מה שאמר י. השבוע על המדרש אודות ישיבתו של משה אצל כהן מִדְיָן, " ... אמר משה הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו, תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו, קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה. אמר לו מהו, אמר לו בן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים. וקבל עליו. ...", שבו עבודה זרה ועבודת מי שאמר והיה העולם נהיות צמודות כל-כך זו לזו. אלא כאן, במדרש, העיקר הוא לא העיסוק בתנועה שבין דברים שונים, או ביחסם זה אל זה, אלא ההכרה בקושי להבדיל ביניהם.
המדרש, להבדיל מהביאנלה, איננו נע בתוך העדפות מתחלפות, אלא בתוך העדפות מוחלטות, ורבות, שאינן מחליפות זו את זו, אלא מתקיימות כולן באותו זמן. וכאן, כשמשה מוצא את עבודת מי שאמר והיה העולם דווקא כשהוא אצל כהן מדין, הוא מוצא גם את העבודה הזרה, והמדרש מעדיף את ההסכמה עם שתיהן.
אני נזכרת לרגע גם במדרש "אין הליכה זו אלא לשון מיתה" שנדרש על הפסוק אודות נערותיה של בת פרעה "ונערותיה הולכות על יד היאור" [שמות, ב, ה'], שאי-אפשר להיחלץ מלשון מיתה שבו. כי היא העדפה גמורה.
כמובן, אין באמת סיבה להשוות את הביאנלה למדרש, שמהותו אינה קשורה כלל בזו שֶלָהּ, אבל ההיזָכרוּת בהעדפות המוחלטות של המדרש יכלה להדגיש בעינַי את הריקנות המסוימת של המושגים "הדיקטטורה של העכשווי" ו"סגידה לעכשווי ", ושל היפוכיהם, ואת המחשבה שהאמנות עצמה, העכשווית והקודמת לה והישנה, מנערת מעליה בהתמדה את ריקנות המושגים שלא היא יצרה.
ומשהו על הציור הזה של ג'ון אוורט מיליי, שהוצג בביאנלה הראשונה, ב-1895. קראתי שהציור הזה צויר בהשראת ביקור של מיליי אצל חוקר הציפורים ג'ון גוּלד, ושהציור מבטא לא רק את חשיבות חֵקֶר הטבע באותה תקופה, אלא גם את הרוחניות שמסמלות הציפורים.
בעינַי, בעיקר אפשר לראות בציור הזה את הדגשת תיאור העובדות של הטבע, שהיה מטרתם העיקרית של הפרֵה-רפאליטים, ללא מה שהתפתח אצלם גם למיסטי בחיפושם אחר הרוחני והמוסרי. אפשר לראות זאת גם בהשוואה ל"אופליה" שלו, שלמרות פירוט עובדות הטבע [בצמחיה] שיש בו, הוא מפליג קצת אל דִמיונות הסיפור.
"אופליה". ג'ון אוורט מיליי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה