[ג'אספר ג'ונס. טניסון. ]
ויליאם פוקנר אמר על משמעות השם "וֶרֶד לאמילי" : "...הנה אִשה שקרתה לה טרגדיה, טרגדיה שאין לשנותה, ושום דבר לא יכול להיעשות בקשר לכך, וריחמתי עליה, וזאת מין הצדעה, בדיוק כאילו רציתָ לעשות מחווה למישהו, לאִשה תגיש ורד".
אף על פי שהשם "ורד לאמילי" פורַש הרבה, בדרכים שונות ועל-ידי אנשים שונים, חשבתי שדווקא בתיאור השֵם כהגשַת וֶרֶד על-ידי פוקנר אפשר לראות את הרוחות הנושְבות בו, שחלקן מוכָרות וידועות, וחלקן מגיעות אליו ממקומות לא ידועים. יכולתי לתאר לי את רוחות האנשים, המקומות, הפרוזה והשירה, החלומות והבזקי-הרעיונות שיכלו להתקיים בתוך השֵם הזה.
אולי גם זִכְרון אמילי דיקנסון, שלא הניח לי כשחשבתי על "ורד לאמילי", הוא אחת הרוחות האלה, אני חושבת עכשיו. ואף על פי שהיא נראית קצת כאיזו רוח צדדית, שרק אני יצרתי לי, היא ממשיכה ומשתייכת אל הרוחות הנושבות האחרות, שאת חלקן לא אוכל להכיר.
ובעצם, בגלל רושֶם-הרוחות הנושבות אין לשֵם "ורד לאמילי" צורך בהסברים, והוא מצליח להיות מעֵין מתבונן מן החוץ בַּסיפור וחלק מפנימיותו של הסיפור כאחת. הוא עושה זאת היטב כל-כך, עד שהידיעה שאין בסיפור עצמו דבר אודות ורד, וההרגשה שבכל זאת יש שם ורד בעל חשיבות, כמעט לא סותרות זו את זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה