תחריט של אנה קתרינה בראואר

                     
                 תחריט של אנה קתרינה בראואר 
 

ידידַי ההולנדים הביאו לי תחריט המתאר את העיר    Schiedam , שנעשה בשביל אחד מן הספרים של ל. ון אולֶפן ושל ר. בקר אודות ערֵי הולנד, שיצאו לאור ב-1793 - 1801. אחת מעושי התחריטים לספרים האלה היתה אנה קתרינה בראואר. היא נולדה באמסטרדם, וכנראה היתה בִּתו של הצייר ועושה התחריטים קורנליס בראואר, ועבדה שם כאמנית, וכעושת-תחריטים, אולי גם בשיתוף  עם יאן לוקס ון ביק. חלק מן התחריטים בנושאי הערים היו מקוריים שלה, וחלקם נעשו על-פי יצירות של אמנים אחרים.                                

התחריטים האלה יכולים להיראות גם כמין אמנות מתעדת, אבל בהשוואה לאמנות המתעדת העכשווית, ואולי בעיקר בהשוואה לסרטים המתעדים העכשוויים, המבליטים די הרבה את המתַעד עצמו, נראים התחריטים האלה כמסירה צנועה של איזו אמת. ואולי רק מיעוט הידיעה שלי על אנה קתרינה בראואר ומרחק הזמן יוצרים  בי את הרושם הזה. אולי הסגנון המובהק של תחריטיה מדגיש מאד את תפקידה שלה בתוך תיאורי הערים.       

באחד האתרים להסטוריה הולנדית נכתב שהתחריטים שלה משַקפים ראִייה מלֵאַת-חיים, ושהם מפורטים וקפדניים ביותר, ואכן, בעיקר בגלל אופיים של התחריטים דימיתי לי את האשה הזאת בת המאה ה-18, שכנראה היתה די נועזת, את הֶחלטיוּת המחשבה שלה ואת העבודה הממושכת שעשתה בשביל סִפְרֵי-הערים, והפלגתי עוד קצת בדמיוני אל מראֶהָ, אל דִמיונה המסוים לאביה, ואל הקירבה שלה אל הגברים שאִתם עבדה.              
ובחזרה אל התחריטים. אולי אותה צניעות של מסירת האמת, שנדמה שהשאירה אותם כמעט חסרי מעוף, גם נתנה להם את כוח העמידה שלהם. ובאמת, כשאני משווה אותם לתחריטים של אמנית אחרת, בת המאה ה-19, מרי נימו מורן, אני יכולה לראות כיצד הם עומדים כדבר שוֹנֶה ולא-מתבטל אל מול התחריטים הנהדרים הממריאים של מרי נימו מורן, וכיצד הנאמנות שלהם לתעוד מראֵה הערים נהיית ליופי.   

                                 תחריט של מרי נימו מורן