בין כל המחשבות והדמיונות של ימי המלחמה...

בין כל המחשבות והדמיונות של ימי המלחמה גם המחשבה שכוחות היבשה הממתינים בגבול עזה דומים לצבאותיו של אגממנון, המחכים להישתנוּת הרוּח על הים. אולי המחשבה הזאת היא רק אחד הדמיונות, אבל היא מהבהבת כמו המחשבות החזקות ביותר, וכמו שמהבהבת השֹפה המתארת את צבאותיו של אגממנון. השפה הזאת, הרואה כה בבהירות את התערבבות בני האדם והאלים, רְצון המלחמה, מוֹת איפיגניה ותנועת הרוח, נראית חזקה כל כך משפת התיאור של כתבי המלחמה בגבול עזה, המנסָה לראות רק את הגיון הסיבות האנושיות, גם כשהיא מתארת את גֵאוּת הרצונות של כוחות היבשה הממתינים.

ובכל זאת, שֹפתם של כתבי המלחמה יכולה להיות כמעט מנחמת כשהיא רואה, גם כן בבהירות, את יכולתו של הגיון בני האדם לעצור את תנועת הצבאות. ובאמת, כשכוחות היבשה אינם מתחילים לנוע, השפה הזאת נראית הכרחית כל-כך, לא פחות משֹפת המיתוס.