כמה שעות לפני תחילת "עמוד עשן", כשניסינו להבין את המִלים "ויקוצו מפני בני ישראל"[שמות], ו"קצתי בחיי מפני בנות חֵת"[בראשית], הרחקנו לכת בפירוש שלנו אל התערבבות הגזָרות של הלשון, כך שיכולנו לראות במִלה "ויקוצו"גם את ההליכה אל הקץ.
אחר-כך, בזמן שהקשבתי לחדשות, הרגשתי שקַצתי מפני החמאס, וכשאבו-מאזן אמר שלא הצליח להשיג בטלפון את הנייה, ואחר-כך לא הצליח להשיג את מַשעל, כמעט כמו במִלות השיר "אַשְכִּים לבית השר – אומרים כבר רכב, אבוא לעת ערב – אומרים כבר שכב" של אבן עזרא, לרגע היה לי צר על אבו-מאזן, המנהיג המזדקן, שאולי קָץ מפני החמאס.
אילולא הרחקנו לכת בפירוש שלנו, הייתי חושבת שאבו-מאזן רק מָאַס בחמאס, ושלא חשב על קיצו שלו. ובעניין המלחמה, הוא כנראה ראה בעיני רוחו איזה סוף שלה, אחד מני רבּים, שתמיד חוזרים ומופיעים כמו המלחמות עצמן, וחשב לדבר על זה עם הנייה ועם משעל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה