קצת דיברנו על ״מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עזבֵי תורה יהללו רשע ושמרֵי תורה יתגרו בם״ שבתלמוד, לפני שחזרנו אל תהִלים, כי דווקא שומרי תורה יתגרו בהם, דווקא לימוד תורה לא יביא אהבה אלא התגרות ברשעים, וההתגרות היא לגרום להם להילחם בך, אמר ישראל, וזה לא אומר שתנצח.
ואחרי כן על ״לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינ֗וֹת מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד״, ולא ידענו לגמרי מהו המנצח, וישראל אמר כי לא רק למען דברֵי דוד כאן אלא גם למען דבר נרחב מדברֵי דוד, וחשבנו שגם השירה עצמה מגדילה את הדברים, ולא ידענו למה אלֹהים הרחיב לו בצָר, הרי הצָר הוא רצון אלֹהים, ולא ידענו למה הוא צריך שאלֹהים ישמע תפילתו אחרי שאלֹהים כבר הרחיב בצָר, ולא ידענו מהי התפילה, אבל ראינו שיש פה ציווי לאלֹהים, ״שְׁמַע״ [והזכרנו את חוצפת התפילה המבקשת מאלֹהים שישנה את רצונו].
ומשהו אחר, היום. אחרי דברֵי אלי שרעבי באו״ם חשבתי שוב על גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים שאמר יוסף, ועל הגניבה והחטיפה, וכאילו הבדל ביניהן בדברים שעשו החוטפים ולא עשו הגונבים, כאילו לא חמורה היתה הגניבה של יוסף מהחטיפה, וכאילו גם הוקלה על ידי דברי יוסף לאחָיו ״לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים״, ואין הקלַת החטיפה.
[תהלים פרק ד
(א) לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינ֗וֹת מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: (ב) בְּקָרְאִ֡י עֲנֵנִי׀ אֱלֹ֮הֵ֤י צִדְקִ֗י בַּ֭צָּר הִרְחַ֣בְתָּ לִּ֑י חָ֝נֵּ֗נִי וּשְׁמַ֥ע תְּפִלָּתִֽי]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה