זה היה יום אחר. ב-2022.

 

זה היה יום אחר. ב-2022. כתבתי אז על מסכת יוֹמָא. 

עכשיו, השֵם שִבעה באוקטובר כמעט משכיח את השם האחר ב-2023, שִמחת תורה. השכם בשִמחת תורה דימיתי לי שירי הטילים נועד להזכיר לנו את מלחמת יום כיפור בעוד יום חג. היה לי דמיוֹן מוגבל. 

ומטרידה אותי פתאֹם המִלה חַג שיש לה חֲבֵרָה-אוֹיֶבֶת, חגָא.

 

 

Naomi Wallach

October 7, 2022   

 

ביום הכיפורים ״ירושלים״ של סלמה לגרלף במקום מסכת יוֹמָא. ובכל זאת, הצורֶך הברור של עמידַת יְפִי המִשְנָה מול יְפִי הרומן.

היציאה בסוף יום הכיפורים אל רֵיחַ הבשר הנִצְלֶה באוויר הרחוב נהיית דומה קצת ליציאה של נֹחַ מן התֵּבָה אל ״וַיָּרַח יְהוָה אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹח...״. ההגעה המהירה כל כך.

אחרי כן, בכל זאת אני קוראת קצת במסכת יומא. ״שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין, וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא יֶאֱרַע בוֹ פְּסוּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָּמוּת אִשְׁתּוֹ...״.

אפילו רק בשביל ההתחלה הזאת, אני חושבת, ואני ממשיכה לקרוא, ואני לא רוצה להבין לגמרי את כל היופי, ואני לא שואלת לגמרי מהו היופי של ״הֶילֵּנִי אִמּוֹ עָשְׂתָה נִבְרֶשֶׁת שֶׁל זָהָב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל. וְאַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא שֶׁל זָהָב, שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְּתוּבָה עָלֶיהָ״ בתוך מסכת יומא, קצת כמו שאני לא שואלת לגמרי מהו היופי של הרומן.

*

דניאל שלח לי היום הגדרות מִלּוֹן חדשות שלו. ובהן, 

אילץ: גרם שלא יוכלו שלא

הבין: ידע שאולי דבר נכון כי אולי דבר אחר נכון 

אויב: מישהו שמרע לנו ואנחנו מרעים לו

 

כמו לא-חיים [שיחות על תְּהִלִּים עם ישראל פיבקו]

 

כתבתי בימֵי אסון ורָעָה ומלחמה ומחלה אנחנו מתחילים לקרוא בתְהִלִּים ונדמה לי שאבין משהו מן הימים, ועכשיו נמשכים ימֵי אסון ורָעָה ומלחמה ומחלה, ונדמה לנו שקוֹרֵס הפסוק ״כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְקֹוָ֗ק חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה״ כי אי אפשר להגות יומם ולילה וזה מנוגד ל״בְּתוֹרַ֥ת יְקֹוָ֗ק חֶ֫פְצ֥וֹ״ כי חפצו הוא דבר לא נגמר, לא מוחלט כמו והגית בו יומם ולילה, ואין בו הכרַת התורה ואילו בפסוק ״אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘ בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים וּבְדֶ֣רֶךְ חַ֭טָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵ֝צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב״ ישנה הכרַת הלצים והחטאים והרשעים, ובעצם, אומר ישראל, תהלים יעסוק בצד הנפשי של המאמין, ואילו כאן סתמיוּת של התורה. 

ואנחנו חושבים שהדימוי כְּעֵץ֘ שָׁת֪וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם רחוק מחיֵי אדם, מוטעה, וכמו ביהגֶה יומם ולילה יש כאן תיאור מופרז וגם נִשחק בקַלּוּת. וזה דומה ל״וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל״, עָלֶה שאין לו הִשתנוּת בזמן, כמו לא-חיים. 

וכל הפרק הזה בעצם מעמיד את לימוד התורה ואת הצדיק כמגוחכים, אומר ישראל, והשיא הוא בהשוואת הרשעים למוץ, המוץ החיוני לגרעין, ולמה נאמר לֹא־כֵ֥ן הָרְשָׁעִ֑ים, הרי אין בפסוקים לפני כן צדיקים והאיש לא מוגדר כצדיק, והרשעים כאן מול האיש ולא מול צדיקים, והם היודעים לתת עצות והם בפסוק הזה כַּמֹּץ, המֹץ המחזיק את הגרעין, כמעט כהחזקַת הפרי, וזאת החזקת עיקר העולם. כך, הרשעים מחזיקים את העולם. 

[אחרי כן אצטרך עוד לשאול למה ספר תהִלים מתחיל בפרק הזה.]

 

]תהלים א: א) אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘ בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים וּבְדֶ֣רֶךְ חַ֭טָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵ֝צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב:(ב) כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְקֹוָ֗ק חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה:(ג) וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֘ שָׁת֪וּל עַֽל־(פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ:(ד) לֹא־כֵ֥ן הָרְשָׁעִ֑ים כִּ֥י אִם־כַּ֝מֹּ֗ץ אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ:(ה) עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים:(ו) כִּֽי־יוֹדֵ֣עַ יְ֭קֹוָק דֶּ֣רֶךְ צַדִּיקִ֑ים וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד:[