אני חוזרת לראות ב״העסק-ביש הזה בוִיָה מֶרוּלאנה״ את דמות מוסוליני צפה ועולָה נִלעגת ואיומה, כי טובים תיאוּרֵי הסִפְרוּת הזאת מכל תיאורַי את האָיום והנִלעג עכשיו כאן אצלנו.
״הכוחות החדשים – שחוללו בחברה האיטלקית את ההתחדשות העמוקה...ושאבה את כוחה ממשאבי השרביטים שלהם... – שקדו מאוחר יותר על ריצוף דרך המלך לגיהנום בגיבובי-מלל של כוונות טובות...״
״...בציפורני המולדת הנצחית מחוללת המלחמה כתף אל כתף עם הגרמנים, לפי רמז קטן מהבּוּצֶ׳ה שלה, מהבּוּצ׳וֹ הנערץ שלה...״
*
השירה עצמה היא כיוצאת מן היְקוּם בטעוּת, חשבתי כשקראתי שוב בשיר ״גם אני יצאתי מהיקום בטעות כשעשיתי ספורט״ של דניאל, ״...הבט בגרגר עָדִין/עשֹרה חיי עולמות/מִבְּרִיאוֹת עד אחריתוֹת ימים/לפני הרגע בו ייעלם באוויר...״, וכמעט עיקר כאן הטעות, שהיא אי-ידיעה ובכל זאת גם מעֵין ידיעה כי צריכה השירה להיות כיוצאת מן היקום. אולי כיוצאת אל עשרה חיי עולמות.
כמה טובה היציאה בטעות מן היקום, כמו אל אי-ידיעה וידיעה, כאל עשֹרה חיי עולמות, חשבתי עכשיו, כשנדמה לי שיודעים רבים מנסים להחריב את מחשבותַי ואת כמיהותַי הלא יודעות והיודעות.
*
רק עכשיו, בקריאה שוב ב״אודיסיאה״, שמתי לב לתיאור זֶאוּס כ״זֶאוּס, בעלהּ של הרה המרעים בקול״, אבל לא רציתי לחשוב מחשבות פמיניסטיות אלא חשבתי על ריבוּי התְּאָרִים העצום באודיסיאה [ובאיליאדה], ש״בעלהּ של הרה המרעים בקול״ הוא כמובן מאליו בו, תואַר גמור בין תְּאָרִים רבים גמורים, נִדמים לתמונה עצומה לא נגמרת.
[הציטוטים מ״העסק-ביש הזה בוִיָה מֶרוּלאנה״, קארלו אֶמיליו גאדא, מאיטלקית מירון רפופורט, הספריה החדשה, ומאודיסיאה, תרגום אברהם ארואטי, הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה