אי-נַחַת גם ב"עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֙לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ", ובתוך אי הנחת נִגלוֹת סיבות המִלים. כי בזמן שהמלך [אלֹהים] בִִּמְסִבּ֔וֹ קרו הדברים שלא הוא עשה, אומרים המדרשים. כגון, עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במְסִבּוֹ ברקיע נתנו ישראל ריח רע, ואמרו לעגל אלה אלֹהיך ישראל, [או נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ורק בגלל נטייה של בני ישראל לעגל היה צריך לפני כן את המשכן], וכגון כבר הר סיני מתמר באור, האור כבר היה בהר, בהר עצמו היכולת לתת את התורה לפני שאלֹהים ירד אליו, וכגון כבר וישכן כבוד ה' על הר סיני, הכבוד כבר נמצא על ההר, וכגון כבר ירד מיכאל השר הגדול מן השמים והִציל את אברהם אבינו מכבשן האש, כי כשהמלך יושב דברים אחרים קורים, שהוא לא עושה אותם. והמלאך כאן מיהר להציל את אברהם אולי בגלל אי מחשבה של אלֹהים שצריך להציל את אברהם. המלאך הבין עוד לפני אלֹהים שאברהם הוא זה שעתיד להאמין באלֹהים, אמר ישראל בשיחה שלנו, מיכאל השר הגדול הִציל את אברהם בויכוח מי הוא האלֹהים הרבה לפני ההתגלות של אלֹהים לאברהם. ובמסכת ברכות נאמר שאלֹהים יציל אותו, ויש כאן ויכוח, ורבנן אומרים שדווקא הקדוש ברוך הוא ירד והצילו.
ואחרי כן יעקב הוא המושווה למלך בִּמְסִבּ֔וֹ, כי נצנצה בו רוח הקודש ולא אמר מעצמו לבניו והיה אלֹהים עמכם, אלא רוח הקודש גרמה לו לומר. וקצת כמו המלך במְסִבּוֹ הוא לא ראה היטב את מה שעשו בניו, חשבנו בשיחה שלנו [גם כשלא בחן היטב את דבריהם ב"זֹאת מָצָאנוּ"]. וכשאמר והיה אלֹהים עמכם, כאילו אמר עכשיו הוא לא עמכם, אמר ישראל, וכשאמר במדרש לבניו עתיד הוא להשרות שכינתו ביניכם, בעצם אמר לא בארץ ישראל אלא במצרים.
[ואחרי כן קראנו את ויסע ישראל, שבמדרש הלך לקוץ ארזים שנטע אברהם אבינו בבאר שבע, ושאלנו למה הוא הלך לקוץ אותם.]
[ שיר השירים פרק א פסוק יב
(יב) עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֙לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ: (יג) צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין: (יד) אֶשְׁכֹּ֨ל הַכֹּ֤פֶר׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בְּכַרְמֵ֖י עֵ֥ין גֶּֽדִי:
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א
א [יב] עד שהמלך במסבו, ר' מאיר ור' יהודה, רבי מאיר אומר עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח רע, ואמרו לעגל (שמות ל"ב) אלה אלהיך ישראל, אמר ליה ר' יהודה דייך מאיר אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח, שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל, ומהו עד שהמלך במסבו, עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע, נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, היא דעתיה דר' מאיר למימר סיריי נתן ריחו, אלא מסכתא עלתה בידם מן הגולה ושנו בה, שקפץ להם מעשה העגל והקדים להם מעשה המשכן, ר' אליעזר ור' עקיבא ור' ברכיה, ר' אליעזר אומר עד שהמלך במסבו, עד שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע כבר הר סיני מתמר באור, שנאמר (דברים ד') וההר בוער באש, ר' עקיבא אומר עד שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע כבר (שמות כ"ד) וישכן כבוד ה' על הר סיני, ר' ברכיה אומר עד שמשה במסבו ברקיע שנקרא מלך שנאמר (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם, כבר (שמות כ') וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, ר' אליעזר בן יעקב ורבנן, רבי אליעזר אומר עד שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו ברקיע כבר ירד מיכאל השר הגדול מן השמים והציל את אברהם אבינו מכבשן האש, ורבנן אמרי הקדוש ברוך הוא ירד והצילו שנאמר (בראשית ט"ו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, ואימתי ירד מיכאל בימי חנניה מישאל ועזריה אמר רבי טביומי עד שיעקב אבינו מסב במטתו נצנצה בו רוח הקדש ואמר לבניו והיה אלהים עמכם, אמר להם עתיד הוא להשרות שכינתו ביניכם, אמר רב נחמן כתיב (שם /בראשית/ מ"ו) ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע, להיכן הלך, הלך לקוץ ארזים שנטע אברהם אבינו בבאר שבע שנא' (שם /בראשית/ כ"א) ויטע אשל בבאר שבע, אמר רבי לוי כתיב (שמות כ"ו) והבריח התיכון בתוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה