בטיסה לפירנצה אנחנו מתעכבים על המסלול. אני חושבת שוב על יומן הספינה של קפטן קוּק, שיש לו תכלית ידועה, ועל שאלת תכלית יומנים אחרים.
בגלל היציאה המאוחרת של הטיסה אני חושבת גם על היציאה לדרך של ה"אנדוור" ועל מידת אורך הרוח שהיתה בה. מרחקים עצומים ויָמים רַבּים עמדו להיות מתוארים ביומן ההוא, ואף על פי שהתכלית הראשונה של היומן היתה כנראה המעקב היומיומי אחר ניווט הספינה ותיאור הדברים המתרחשים והנִגלים במסע, נדמה שתכלית אחרת, כמעט סמויה, התלוותה ליומן לאורך כל הדרך, ועיקר מראֶהָ נוצר בהצטברוּת האִטית של הדברים הכתובים.
חלק מהמקומות, מהצמחים ומהחי שהתגלו במסע היו מעֵין עולם חדש לקפטן קוק, לחוקרים, לצַיָּרֵי הטבע שהצטרפו למסע ולשאר אנשי הספינה, ובהצטברות הכתיבה ביומן היתה כמובן הצטברות הרגשת הגילוי, אבל אני חוזרת לחשוב על הדבר הכמעט סמוי המצטבר שם, שהוא השְפּעַת המחשבה, הרוח, של כותב היומן, קפטן קוק.
האם המחשבה על מאות ציורֵי הצמחים של סידני פרקינסון, שצוירו במשך המסע, מגבירה את יופיו של היומן של קפטן קוק, אני חושבת עוד. האם הצער על מותו של סידני פרקינסון בדרך חזרה מגביר את הרושֶם של היומן כולו?
והרי רושֶם היומן נהיֶה כמעט חסר גבול. אפשר לדמות אותו קצת למראֵה הים העצום שבו נעה הספינה, למראֵה העננים המצטברים בקו האופק הרחוק, או לרושֶם מאות הציוּרים שבספינה, שאין לראותם במבט אחד.
עכשיו, כשד"ר אפרת אמרה לי שרופא עוֹר צריך לדעת במבט אחד מהי המחלה שהוא רואה, חשבתי עוד על הציוּרים הבוטַניים של סידני פרקינסון, כי יכולתי לדמות שראיתי את כולם במבט אחד, בגלל הרושֶם העצום. כמו מבט אחד ביצירת אמנוּת גדולה. סידני פרקינסון, הצַיָּר הצעיר, חלה ומת כשה"אנדוור" כבר היתה בדרכה הביתה, וכמה מן הציורים הבוטַניים שלו הושלמו על ידי ציירים אחרים. אבל המבט האחד שלי לא נפגם.
גם רושֶם ההִסתכלוּת בעור, כמעט כמו רושֶם הסתכלות בציוּר, יכול להיות עצום, כי הוא כמין שִכבה דַּקָּה מעל התרחשויות רבות, כפני השטח הדַקים, והוא כמעט מגַלֶּה משהו מן הבשר והדם, והוא מראֵה העירוֹם.
והיומן של קפטן קוק, נדמה לי שרושְמוֹ גדול גם מפני שבתוך התיאורים הרבים של מזג האוויר עם מזג הרוחות, מצב הים, הניווט, המקומות, הקשיים, לאורך ימים רבים, מובעת גם רוחו של קפטן קוק, מתבוננת ברוחות האחרות.
 |
| סידני פרקינסון |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה