כשקראתי בשירה הזאת, הפואמה העשויה פרודוֹת פרודוֹת, אֶת "איפה הייתָ כשרבין נרצח? ישנתי צָהֳרַיִם", נזכרתי ב"סוניה. אַת סוניה. אין לי ספק בכך" ב"סוטים יקרים", כי הפרודה "איפה היית כשרבין נרצח? ישנתי צהרים" מסוגלת לעמוד בתוך השירה לא בגלל כוחה של צורת הפרודות פרודות, אלא בגלל הזהירוּת העדינה מפני הצורה ומפני הִתפתחוּת גאוות הצורה, לאורך כל השירה הזאת.
כי השירה הזאת, שעליה להיסמך על הפרודות שלה, גם מהלכת בתוכן בעדינוּת, נזהרת מכוחן, ממה שעלול ליצור גאווה.
וכך, "איפה היית כשרבין נרצח? ישנתי צהרים", כמו "סוניה" של חזי לסקלי, וכמו הפרודות האחרות כאן בפואמה, הוא כתא או כחלקיק בתוך גוף חי הנזהר על חייו.
וכמובן, יכולתי לראות את קרינתו של "עַל גְּדוֹת הָאַרְלוֹזוֹרוֹב עומדים רוצח וקרבן..." בתוך "איפה היית כשרבין נרצח? ישנתי צהרים" ואת ההתגלויוֹת האחרות בפרודות הפואמה, אבל כאן רציתי לכתוב רק על העדינוּת אל מול הצורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה