"...שוב הוא חשב על חשיבוּת ההבדלים והדמיוֹן שבין הצמחים, שהיא כמו חשיבות כל הדברים הדומים והשונים האחרים. והשמות שלהם, כמה נעים לדעת את השמות שלהם, שמכילים את כל האפשרויות, את כל המשפחות, את בנות המשפחות, את הידידוּת, את הביישנוּת, את הבדידוּת, את המתיקוּת, להכיר את השושניים, את הלילניים, את הדגניים, את הפרפרניים, הוא חשב על ידיד החולות שמסוגל לחיות כשהחול מכסה אותו, על הדיבשה שהיא קיטנית, על הדורבנית שהיא נוריתית ועל הדבקון שהוא דו-ביתי. לא היה סוף למה שהיה יכול לחשוב ולמה שהם יכלו להיות."
והצייר של צמחֵי האורכידיאה ושל הצמחים האחרים בוודאי אמר בלִבו הרי תכונותינו נמשכות אל תכונותיהם, ומשפחותינו נמשכות אל משפחותיהם, ושמותינו דומים לשמותיהם בהגדרַת התכוּנוֹת ובאגירת הרצונות והגעגועים, ואלמלא כיסופיהם הסמויים הייתי יכול להכיר אותם כמעט לגמרי, כמו שהִכרתי את הָנֵץ חייהם ואת צמיחתם המרטטת בתנודות האור והצל ובתנודת הזמן.
וכבר כמעט לא רצה להבדיל את הצמחים המצוירים מן הצמחים החיים, כאילו יוכל כך להרחיב את יכולתו לשהות במחיצת הצמחים, בעיקר במה שסמוי בהם, כי חשב שהציור מטבעו יכול להראות את הסמוי, וכשברגעים מסוימים היה יכול להאמין שצִייר אותם בנאמנוּת, היה יכול גם להאמין שהגיע אל סִתריהם.
אורכידיאות על סלעים. Cheng Hsieh 1693 - 1765
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה