"...ותשוּבת הדברים בהווה – בהווה חדל-עִתים - על פי היחסים שבין קין והבל", כתב תומאס מאן, "ובמצב זה על כורחו היה עֵשָו מזדהה עם קין...", וגם כתב, על יעקב, "...בעוצם רוחו הביא לידי טמיעתו האיומה של ההווה בתוך העבר, לידי חידוש תוקפו של מה שהתרחש בשכבר הימים...", ונדמה לי שראה את תשובת הדברים בהווה ואת טמיעת ההווה בתוך העבר כמחויבוֹת לא רק על ידי היחסים בין האחים ועל ידי עוצֶם רוחו של יעקב, אלא גם על ידי תמונת הכתוּב כולה שתשובת הדברים בה וטמיעת הדברים האחרונים בתוך הראשונים הן מטבעה, וראה את כל הפרטים השָבִים ואת אלו הנִטמעים בקודמיהם, ובעת שעסק במין פירוש של הכתוּב, הוא תיאר את האופֶן של ההכרחיוּת בתוך הכתוּב.
והוא ראה כך גם את הסִפרוּת שלו, עצמה, וקיים גם את זיכרונות הסִפרוּת עצמה בתוך אופֶן תשובת הדברים בספרוּת. ובתוך המרחב הגדול של הספרות הזאת תשוּבַת הדברים נהייתה עָקַת ההכרחיוּת, עָקַת תפקידם של כל הדברים.
והיתה אצלו גם תשובתה המסוימת של אֶפִי בְּריסט של פונטנה בטוֹנִי בּוּדנבּרוק. והרי היא כמעט עָקַת ההכרחיוּת של "בית בודנברוק".
["...ותשובת הדברים בהווה – בהווה חדל-עִתים - על פי היחסים שבין קין והבל, ובמצב זה על כורחו היה עֵשָו מזדהה עם קין, משמע כבר בתור אח בכיר... ", "...כי הריגת הדוד בידי בן אחיו עלולה היתה לבשֹר את הפרתו הרצויה מתכונת-הנוהג בבחינת הנחת יסוד היסטורי חדש שיש בכוחה לשמש מופת לנערים אליפזיים בדורות הבאים, בעוד שמעליו תוסר עָקַת תפקידו של קין לפחות בסוף מעשה..." , יוסף ואחיו, תומאס מאן, מגרמנית: מרדכי אבי-שאול, ספרית פועלים.
"...בעוצם רוחו הביא לידי טמיעתו האיומה של ההווה בתוך העבר, לידי חידוש תוקפו של מה שהתרחש בשכבר הימים, לידי מצב של הזדהות בין יעקב באורח אישי ממש ובין נוח שחרפוהו לקלון ולקלס..."(על מעשהו של ראובן ועל מעשהו של חם), יוסף ואחיו , תומאס מאן, מגרמנית: מרדכי אבי-שאול, ספרית פועלים.
"נפשו היתה רגושה ומרוממת מחמת החיקוי, מחמת תשובת האירועים על ידי העבר שהפך להווה, הוא הוא אברהם שבא ממזרח וקנה את השדה..." (על יעקב), יוסף ואחיו, תומאס מאן, מגרמנית: מרדכי אבי-שאול, ספרית פועלים.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה