בכתבה באתר ה SMITHSONIAN על אודות תערוכַת צִיּוּרֵי בית משפט בספריית הקונגרס [ Library of Congress] תוארו תולדות ציורי בית המשפט באמריקה, ונכתב שם שהתערוכה מאירה גישות וסגנונות שונים של הציוּרים, ושלגברים ולנשים שציירו את הציורים האלה היתה משימה בתפישֹת המהוּת של רוצחים, של אנשי מאפיה, של טרוריסטים, של גנבים ומתנגדים לשלטון.
האוצרת שרה דיוק אמרה שהאמנים האלה זיקקו בשבילנו את מחווֹת האנשים, את היחסים שלהם עם אנשים אחרים באולם, ורגעים שהגדירו את המשפט.
אבל רבים מציורי בית המשפט מביעים גם את השאיפה ליופי ולהעלאַת הדמויות וההִתרחשויוֹת המצוירוֹת לדרגת רעיון שיעמוד בזכות עצמו, לכל מה שאולי יקרב אותם אל גבהי האמנות, ולפעמים הם מביעים גם את הכישרון המרגֵש של האמן שצייר אותם.
ג'ון אלן מוחמד והנער לי בויד מַלווֹ רצחו עשרה אנשים ופצעו שִשה בהתקפות ירי שנמשכו לאורך שלושה שבועות בוושינגטון הבירה, במרילנד ובווירג'יניה באוקטובר 2002 . הם החלו את מעשי הרצח כחודש ימים לפני כן בלואיזיאנה ובאלבמה.
הם נתפסו כשנמצאו ישֵנים במכוניתם, והמחפשים אמרו שראו אדם ו"בנו", שהיו מַביעֵי כבוד ומנומסים, ותיארו אחרי כן את מוחמד כמקסים ואת מלווֹ כשקט.
הגבר היורה ג'ון אלן מוחמד נידון ב-2003 למוות, והנער נידון לששה מאסרי עולם רצופים בלי אפשרות חנינה. בית המשפט העליון של וירג'יניה תיאר את ג'ון אלן מוחמד כמי שבאופן מחושב ומתוכנן, עם כוונה מלכתחילה ועם זלזול אכזרי בחיי אדם, הוציא לפועל את תכנית הטרור שלו.
נדמֶה שהציורים מבית המשפט מביעים משהו מכל זה. משהו ממראֵה האב ובנו, הנער הנראֶה כתלמיד בית ספר בבגדיו המסודרים, התִּמָּהוֹן המסוים של הנער, הנימוס, הסתירות בתוך המראֶה הזה, כמעט אי יציבות או טירוף בהבעות הנאשמים וגילויי הזלזול, הזעם והשקר בתוך העמדת הפנים של ג'ון אלן מוחמד החוקר את מלוו. וכדבר מובן מאליו מציגים הציורים גם את דמויות השופטים, את הבעות ההקשבה וההִרהוּר שלהם, את דמותו של עורך הדין הממונֶה ודמויות אחרות, לא רק כמי שנמצאים באולם בית המשפט אלא גם כשייכים לדרכֵי הציוּרים עצמם.
ועוד, יש בציורים האלה גם מין נימוּס או צניעות של הציירים, אולי קצת כמו צניעות של איוּרים לְסֵפֶר, לְסיפור שכבר נוסח, ויש בהם גם מין תום, כמו תום הנאמנות לסיפור שכבר נוסח, בעוד הם גם שואפים אל רעיונותיהם שלהם ואל ניסוחיהם שלהם. שם הם יוכלו לראות משהו מחזיוֹנוֹת האמנוּת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה