כָּל הרָעוּעַ בַּגַּן.

הדשא חלה ווֶרֶד הבְּלוּ מוּן מֵת. ל' אמר שרצוי לשלב זַנים שונים של דשא. חשבנו שנשתול  וֶרֶד אחר בחורף, אבל לא ידענו מה יהא על הדשא. 

י' אמר לפני זמן מה, כשדיברנו על גַּן-עדן, שאלֹהים נטע לעצמו גַּן-בְּעֵדֶן. ראיתי פתאם שבְּגַן-בְּעֵדֶן אלֹהים יצר לעצמו דבר רעוע. 

כי את הגַן היה צריך לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ [אולי להבדיל מעץ עושה פרי שהארץ הוציאה], בו היו העצים נחמדים למראֶה, שאפשר היה לחמוד אותם, כאילו היו  עשויים להיות תלויים במשהו או במישהו, בו נמצא אִיּוּם המוות, בו היו גילוי העירום והעונש של אכילת העָפָר, אכילת החומר שממנו עשוי אדם, שתזכיר תמיד את חזרת הגוף החי אל החומרים הלא חיים, ובו יָכֹל להיות עִרעוּר ההבדלים שבין אלֹהים ואדם [הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע]. 

והגַן בעדן הראה את כל הרעוע, חשבתי, את התלוּת שלו, את אי היכולת המסוימת שלו, את אִיוּם המוות, את העירום, את ערעוּר ההבדל בין החומרים החיים והלא חיים, ואולי גם את הקצוות המתרופפים שלו כשהיה זקוק לכְּרֻבִים וְללהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. 

כי הגן הוא כמו תמונה, שבה ההִתרחשויוֹת  הן הדימויים השואפים אל גודל הרעיון ואל גודל הידיעה. כך כל הרעוע מודגש מאד.     

                                          

Martin Johnson Heade (August 11, 1819 – September 4, 1904) Magnolias on a blue velvet cloth