לרגע נדמֶה שהציוּר ״המאיה העירומה" של גויה מראֶה את האִשה ששימשה לו כמודל, את אֱמֶת האִשה עצמה, אבל הרי הציור מראֶה דמוּת ואת אֱמֶת הדמוּת.
והציוּר גם הוא עירוֹם, כמובן, עם גילוּי כל מה שיש בו, עוֹרוֹ הזורֵח, ובְשָֹרוֹ ונפשוֹ הקורנים. וכשהציור מגיע אל עירומוֹ שלו נהיֶה עירוֹם המוֹדֶל עצמו כמעט חסר חשיבות. והרי כבר הושג עומֶק הדמוּת, עומק הצֶלֶם, בתוך עומק עירוֹם הציוּר.
והמאיה העירומה שבציוּר כבר רחוקה מן המודל, היא עכשיו כמעט רוּחַ, אבל הציוּר מגלֶה לי גם משהו מהאמת של האִשה-המודל עצמה. כן, כי האמת של הציוּר נסמכת במידה מסוימת גם על האמת שלה, כי הוא למד את סיבותיה שלה כדי ליצור חלק מסיבותיו שלו. והוא כנראה למד גם את סיבותיו של הציוּר "ונוס מאורבינו" של טיציאן, את הִתגלוּת דמות העירום בציור של טיציאן [שהכיר כמובן את דמות העירום שבציור של ג'ורג'ונה], וכנראה טיציאן המשיך ב"ונוס מאורבינו" גם כמה מסיבות "פלורה" שלו, אפילו בציור זר הפרחים.
האם סיבות הפרחים ב"ונוס מאורבינו" צמחו בעיקר מסיבותיו של הציור האחר? כמו כל סיבות האמנוּת הן מתגלות בעירוֹם האמנוּת, מופיעות בעור הזורח שלה, בבָשָֹר ובנפש הקורנים.
וכמובן, בציור "הדוכסית הלבנה" של גויה, דיוקן הדוכסית מאַלְבָּה, אני לא רואה את הדוכסית מאַלְבָּה, אלא אני רואה דמוּת, צֶלֶם.
והאם אני רואה שם כלב קטן בשם תוּת? לא, מה פתאֹם.
[יש המזהים את האִשה ששימשה לגויה כמודל ב"המאיה העירומה" כדוכסית מאַלְבָּה]
 |
| גויה The Nude MajaFrancisco Goya |
 |
| טיציאן. ונוס מאורבינו Venus of UrbinoTitian |
 |
| גויה. הדוכסית הלבנה. The White Duchess, Francisco Goya, |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה