מעֵין ריאליזם שאין לשעֵר אותו

כשקראתי באתר הבי בי סי שעובד ניקיון במוזיאון "Museion Bozen-Bolzano " באיטליה זרק בטעות לאשפה את מיצב האמנוּת ""Where shall we go dancing tonight?" " של  Goldschmied and Chiari, חשבתי שאולי העובד של המוזיאון דווקא הכיר את הדברים שאמר מרסל דושאן על האמנוּת ואת המחשבה שחפצים מוכנים יכולים להיות לאמנוּת בגלל בחירת האמן בהם, אבל לא ידע על הבחירה של  Goldschmied and Chiari.

ובעצם, עובד המוזיאון שלא ידע על הבחירה של Goldschmied and Chiari   ועל כוונוֹת המיצב, כנראה הרגיש ביחס למה שהיה בעיניו שאריוֹת של מסיבה רגשות די דומים לאלו שהמיצב היה רוצה לעורר בו. כאילו ראה את הגעַת המיצב אל מעֵין ריאליזם שאין לשעֵר אותו, שבו כמעט אין לדעת מהי האמנות ומהי המציאוּת שמחוץ לה. 

אילו היה יודע על הבחירה של  Goldschmied and Chiari  האם היה חוזה במה אין לשעֵר אותו? האם יכולת ההבעה של האמנוּת הזאת היתה כה גדולה בעיניו? 

אחרי כן ראיתי ש Jonathan Jones  כתב שכל זמן שמישהו חושב שאמנות מודרנית היא זבל, היא עדיין פרובוקטיבית ומסוכנת. היא עדיין מאתגרת וקיצונית, הוא כתב, הרי המנַקים עדיין משליכים אותה. 

האם Jonathan Jones  אומר שהמיצב הושלך לאשפה מפני שיש בו חֶזיוֹנוֹת חדשים  של האמנוּת? האם אחד החזיונות הוא ההתאחדוּת של האמנוּת עם המציאוּת שמחוץ לה? 

 באותו זמן קראתי שוב את הדברים שאמר יואב למלאך ששלח אל דוד " וְהָיָה, אִם-תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ, וְאָמַר לְךָ, מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל-הָעִיר לְהִלָּחֵם:  הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה.  כא מִי-הִכָּה אֶת-אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-יְרֻבֶּשֶׁת, הֲלוֹא-אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ " [ספר שמואל ב' ], שיש בהם היופי של הזכרת דבר שנכתב בספר שופטים [נג וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת, פֶּלַח רֶכֶב--עַל-רֹאש אֲבִימֶלֶךְ; וַתָּרִץ, אֶת-גֻּלְגָּלְתּוֹ] והתעתוע של תפקידו, כי אילו לא קרה הדבר המתואר במציאוּת הרי הכותב  בספר שמואל השתמש בכתוּב  בספר שופטים כבדבר מוכן, כמעט כב"רֶדי מֵייד", והפך אותו לבעל תפקיד אמנותי חדש.   

וכמובן, בתוך תעתועֵי התפקיד שלו ממשיך הסיפור על אבימלך והאִשה  לעורר את ההרגשה החזקה שהוא דבר מוכן מסֵפר שופטים ואת ההרגשה החזקה שהוא מבטא את זיכרון המציאוּת.      

                                               

Goldschmied and Chiari, “Where shall we go dancing tonight?”