כמעט לא היה מה להגיד על הקשר הכמעט מובן מאליו שבין הציורים, כמו שלא היה מה להגיד על הקשר הכמעט מובן מאליו שבין הדיאלוגים ב"אדם טוב קשה למצוא" וב"הנפש שתציל אולי שלך היא" של פלאנרי אוקונור ובין דיאלוגים מסוימים ב"לא ארץ לזקנים" של קורמאק מקארתי, וב"סִפרות זולה" של טרנטינו, ובכל זאת, היה עונג בהכרת הקְשָרים האלה, ולעומתו היתה, כמובן, התִפלות המסוימת שבהכרת הקשר של הציורים ושל הדיאלוגים אל מה שנמצא ונאמר במציאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה