לוחות-הפְּעָלים כתמונות

לוחות-הפְּעָלים כתמונות [עוד על הספר "מערכת הפְּעָלִים" מאת אברהם בן יחיאל קליינמאן, הוצאת "תושיה", ווארשא, 1910 ]. 

בתחילת המבוא לספר כתב המחבר: "הנסיון הראה למדי כי ספרי לוחות-הפעלים נחוצים ומועילים למתחיל יותר הרבה מספרי דקדוק, יען אשר ספרי דקדוק יבארו משפטי המשקלים וסדרם על אדני ההגיון ויתאמצו לגלות תעלומות צורתם הפנימית, והמתחיל אשר לא קבל התפתחות הנאותה ללמוד ההגיון לא יוכל להבינם, ולהפך ספרי לוחות-הפעלים הכוללים את כל חוקי הדקדוק בתמונות פשוטות הם מובנים על נקלה למוח המתלמד."

אף על פי שלוחות-הפעלים, כתמונות, מראים לנו את תעלומות הצורות הפנימיות, תיאר המחבר את תמונות-הלוחות כפשוטות. הוא כנראה חשב על האופן שבו הן פורשׂות לנגד עינינו ממש את כל האפשרויות של הפְּעָלים שלנו. 

ואכן, התמונות היו בהירות כל-כך בעיניו, עד שלא ראה צורך לציין בראשי הלוחות את השורשים של הפעלים, וציין רק את שמות- הפֹּעַל.    

דיברנו היום קצת על "אמן הרעב" [2]

דיברנו היום קצת על "אמן הרעב", על "רעידת אדמה בצ'ילי", על "החוטם", על "תפוזים מסיציליה" ועל אחרים, שהגיעו אלינו בילדוּתנו כמתנות יום-הולדת, והיה נדמה לנו שהורֵינוּ ומכריהם, שנתנו לנו אותם, חשבו גם כמה קצר הזמן שיש לאדם לקרוא סִפרוּת, עד מותו.






                                         

                       

   
   

["מבחר הסִפור העולמי", הוצאת יוסף שרברק בע"מ תל-אביב, "מכל העולמות", הוצאת יוסף שרברק בע"מ תל-אביב, תשי"ב, ועוד].              

בשבועות האחרונים, כשראיתי את ספנסר טרייסי

בשבועות האחרונים, כשראיתי את ספנסר טרייסי ב"משפט הקופים" וב"בהלה בצוק השחור" [ Bad Day at Black Rock ], חשבתי שסרטים ישנים רבים נעשו יקרים ללבי כל-כך לא בגלל געגועים לעבר, אלא בגלל מה שרק הם מראים, ובכל זאת, הרגשתי שכבר איבדתי קצת את היכולת לדעת אם הסרטים האלה הם סרטים טובים, אולי בגלל הגעגועים.   

המשך הקריאה ביומן של קפטן קוק.

  המשך הקריאה ביומן של קפטן קוק.

ניו-זילנד, 1769.
"בזמן שחנינו כאן, הלכתי אל כמה מהגבעות כדי לראות את הארץ, אבל כאשר הגעתי אליהן ראיתי רק מעט, מפני שהמראה הופרע על- ידי גבעות גבוהות יותר. על הרכסים של הגבעות כמעט לא גדל דבר מלבד שרכים, אבל העמקים וצדיהן של גבעות רבות כוסו בעושר של יערות וירק, ובמטעים קטנים של הילידים...מצאנו ביערות עצים של מעל עשרים סוגים שונים. לקחתי אל הספינה דוגמאות של כל אחד מהם, מפני שהם כולם לא היו ידועים למישהו מאתנו. העץ שכרתנו בשביל האש היה משהו כמו מייפל, והניב גומי לבנבן. היה גם סוג אחר של צהוב עמוק, אשר תיארנו לנו כיכול להיות מועיל בצביעה..."
היום, כשתיאורי הילידים שביומן כבר נראים כמעט מוכרים מדי, נשמרת החיוניות של תיאורי הנוף והצמחים.   

עוד על ציור "האבל הראשון".

עוד על ציור "האבל הראשון".

William Bouguereau , שצִייר את האֵבֶל של אדם וחוה על הֶבֶל בדמות הפייטה, כנראה העדיף את הפירוש הכמעט מיתי של הריגת הבל, אבל באופן מסוים גם פנה אל האפשרויות של המדרש, כשערבב את מות הֶבֶל ומות יֵשו, ואת הזמנים, וכשהציג את חוה כמתאבלת בחיקו של אדם. 

בכל אופן, קשה כל-כך לחשוב על הציור הזה כעל מדרש לכתוּב ב"בראשית", מפני שנדמה שאינו מכיר את רוב דרכֵי-המדרש, ובוודאי לא את דרך האירוניה.   

יעקב שולח את בנו, יוסף,

יעקב שולח את בנו, יוסף, לבקש את אֶחָיו בשכם. Eustache Le Sueur

"...וישׂנאו אותו, ולא יכלו דַּבְּרוֹ לשלום". בראשית, ל"ז, ד'. 

אף על פי שנדמה שהרגשות של אחֵי- יוסף הם בעלי חשיבות גדולה מאד, הרי כמו בציור הזה, שבו שליחת יוסף לשכם נראית כנפרֶשֶׂת אל מעבֶר רגע התרחשותה, כמעט כאילו היתה צַו עליון, כמעט מתבטלת חשיבותם של הרגשות האלו אל מול מה שאינו שייך לרגש, אלא להיותם של יוסף ואֶחיו חלק מן התולָדות שבספר "בראשית", ולדרכים שבהן יוכלו ללכת בתוך התולָדות.    

אתמול ריכלנו קצת על הציור של מונק,

                                     
אתמול ריכלנו קצת על הציור של מונק, שנמכר ב-119.9 מליון דולר, ועל האדם שקנה אותו, שכנראה אין לו שום מחשבות שליליות על הציור הזה, אבל נזכרנו בתערוכת הדפסים של מונק, שראינו לפני זמן רב מאד בגלריה הלאומית בוושינגטון, ושהשפיעה עלינו אז כל-כך, ואף על פי שכבר לא ריכלנו, הרשינו לשיחה שלנו להתדרדר אל מה שרק לכאורה היה קשור בהדפסים: לכך שראינו אותם באחד מימי השבת של שנת ה-200 להכרזת העצמאות של ארצות-הברית, שבהם הוצבו בשדרת-המוזיאונים דוכנים של תכשיטים, של אריגה על נולים ביתיים ושל מלאכות-יד אחרות, ורק האריגה כה משכה את ליבותינו, כאילו היתה דבר שהתגעגענו אליו כל ימינו.