״...אם אתה רוצה ללמוד משהו על ציור אתה הולך ל״גלריה הלאומית״ או ל״סלון קארה״ או ל...ומתבונן בציורים. על כל קורא של ספרים על אודות אמנוּת 1000 אנשים הולכים להתבונן בציורים עצמם. תודה לאל!״, כתב עזרא פאונד.
כך הקוראים את הסִפרוּת עצמה, את השירה עצמה, ובכל זאת אני קוראת את הספר הזה שלו, האם בגלל בדידוּת הידיעה שלי [על סִפרוּת, על ציוּר], האם הידיעה היחידה מבקשת את הדוֹמים לה, את הידיעוֹת היחידוֹת האחרות, והרי אסור לו לָעולם לאַבֵּד את הידיעוֹת היחידוֹת כשהיא עצמה תגווע.
אני קוראת אצלו על ידיעתוֹ יחידתוֹ של משורר, בדברֵי משורר על השירה, ואני חוזרת לקרוא על ידיעותיהם יחידותיהם של אמנים מצוינים על אמנוּת.
״אני מתעניין בדברים שמעלים על הדעת את העולם יותר מאשר בדברים שמעלים על הדעת את האישיוּת״, אמר ג׳ספר ג׳ונס בשיחה על האמנוּת שלו עם דייויד סילווסטר.
״...עד שמשהו אומר משהו. אם דבר אינו אומר, אני לא רושם״, אמר יוזף בויס בשיחה על הרישוּם עם זימן.
נדמה לי שאני מבינה היטב את הידיעות היחידוֹת האלה. הן חשובות כל כך. הן לא אובדות.
[״...אם אתם רוצים ללמוד את אמנוּת הרומן, קִראו את הטובים ביותר שתוכלו למצוא. את כל מה שאני יודע על הנושא למדתי מקריאה בספרים הבאים: קורות טום ג׳ונס...״
הציטוטים מ״האלף-בית של הקריאה״, עזרא פאונד, הוצאת דחק, עמ׳ 24, 97, תרגם יהודה ויזן.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה