יִסרוהו כִּלְיוֹתָיו [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]

  

 

כי אם בתורת ה' חפצו, כי ידעתיו למען אשר יְצַוֶּה, ובתורתו יהגה, במדרש על אברהם, כי המדרש שואל איך אברהם למד את התורה, רב לא היה לו ומהיכן למד את התורה, ומהיכן למד להיות צדיק שבתורתו יהגה יומם ולילה והרי לא היתה לאברהם תורה, 

ויש פה שאלה גדולה על ספר בראשית, אמר ישראל בשיחה שלנו, כי אם מטרת האדם לקיים מצווֹת למה צריך את ספר בראשית שבו רק שלוש מצוות [פרו ורבו...], ויוצא מן השאלה שלא צריך רב כדי ללמוד תורה, ולא מישהו שילמד אותך, ואז המדרש אומר ממִלות תהִלים יסרוני כליותַי שיש קשר בין המִדּוֹת שיש באדם ובין התורה, כי כשהכליות מייסרות אותו יש לו תורה. 

המדרש אומר התורה היא דבר נלמד מתוכך, ובלי התגלוּת, ובכל זאת הקב״ה זימן לו. מתוכו. כי זה הפשט של צֶלֶם אלהים. אלהים זימן לו את צַלְמוֹ. וזאת קריאת תיגר על כל ההתפתחות שנעשתה על ידי הרבנים, אמר עוד.

 

 

בראשית רבה: ״כי אם בתורת ה' חפצו, כי ידעתיו למען אשר יצוה, ובתורתו יהגה אר"ש אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הה"ד (תהלים טז) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי, (שם /תהלים/״

 

בראשית: ״כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט״ [על אברהם]

 

״...וּשְׁמָהּ קְטוּרָה״ [שיחות על תהלים עם ישראל פיבקו]

 

״...וּשְׁמָהּ קְטוּרָה״ [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]

 

כי המדרש הזה מסתכל בתהליכים של תולָדות בבראשית, בדרכי היווצרות העם, אמר ישראל, והוא אומר עצת רשעים זה דור הפַּלָּגָה ואברהם לא הלך בעצת דור הפלגה שהוא  כאן כרשעים, ומהי רִשעותם, שלא היתה להם נַחַת מן העולם. ובבראשית לא ברור למה הם עשו את המגדל אבל ברורה תגובת אלהים, אמר, אלהים הבין אז את כוחו של האדם היכול לעמוד מולו. וזה נקרא כאן רֶשַע. 

ובדרך חטאים לא עמד, אלו אנשי סדום, ולמה המדרש מעלה שאלה על למה אברהם היה עלול ללכת בדרך אנשי סדום, האם המדרש חושב שיש באנשי סדום משהו שאברהם נזקק לו. כי מאנשי סדום, מלוט, יצא מואב שממנו יצא דוד המלך. 

ואחרי כן המדרש אומר שאבימלך זה מושב לצים, ובעצם המדרש שואל למה הסיפור על אבימלך נמצא בתנ״ך, והוא נמצא על פי המדרש כי אברהם כמעט רוצה לשבת במושב לצים, כי הוא רוצה להיות בארצו של אבימלך ב״הנה ארצי לפניך״, בארץ שבה הוא רימה. המדרש אומר אברהם כמעט רצה ללכת בדרך רשעים, ובדרך חטאים, ולשבת במושב לצים. 

 

וכל המדרש הזה מתחיל בפסוק ״וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה״, ובני קטורה ואברהם היו זִמְרָן, יׇקְשָׁ֔ן, מְדָ֖ן, מִדְיָ֑ן, יִשְׁבָּ֖ק וְשֽׁוּחַ, לא היו בני העם שיצא מאברהם [מאוחר יותר מדיָן התחתן במשה, בעם הזה]. 

 

בראשית רבה (וילנא) פרשה סא סימן א (פרשת חיי שרה)

א [כה, א] ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה, כתיב (תהלים א) אשרי האיש אשר לא הלך וגו' אשר לא הלך בעצת רשעים, זה דור הפלגה, ובדרך חטאים לא עמד, אלו אנשי סדום, שנאמר (בראשית יג) ואנשי סדום רעים וחטאים, ובמושב לצים לא ישב זה אבימלך שנאמר (שם /בראשית/ כ) הנה ארצי לפניך וגו',

 

״ מכיון שלא הלך בעצת רשעים כמי שהלך בעצת צדיקים״ [שיחות על תְּהִלִּים עם ישראל פיבקו]

 

הפעם זה ברור. הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים לא הלך בעֲצַת צדיקים. הוא רק כמי שהלך בעֲצַת צדיקים. ומהי עצת צדיקים, לא ברורה, לא בהירה, ובתהִלים נכתב רק עֲצַת רְשָׁעִים ואין ערעוּר שם על עצת רשעים, וכאילו הרְשָׁעִים ברורים והצדיקים לא ברורים. והפעם כשצחקנו היה נדמה לי שהצחוק פֵּרֵש את המדרש. 

 

[בשיחה על ״עַל־כֵּ֤ן לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט״, אמר ישראל שאיפת הצדיקים היא לעמוד במשפט, וחשבתי כמה נעלָמָה ממני הצדיקוּת. ואחרי כן חשבתי על מין רצון אחר, שלי, בזמן המלחמה, לדון את מחשבותַי.  

 

משהו בסרט ״איינשטיין ואדינגטון״ על הרצון של אחותו של אדינגטון לעזור לגרמנים הסובלים בסוף מלחמת העולם הראשונה, הזכיר לי שוב כמה חומקת הידיעה על צדיקוּת, על מהי צדיקוּת. מחוץ לסרט, קָרְבוּ מלחמת העולם השנייה והשואה.]

 

 

[תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק א הלכה ט

אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים מכיון שלא הלך בעצת רשעים כמי שהלך בעצת צדיקים]

 

 

 

יוֹמנסִפְרוּת 47 ״האלף-בית של הקריאה״, עזרא פאונד.

״...אם אתה רוצה ללמוד משהו על ציור אתה הולך ל״גלריה הלאומית״ או ל״סלון קארה״ או ל...ומתבונן בציורים. על כל קורא של ספרים על אודות אמנוּת 1000 אנשים הולכים להתבונן בציורים עצמם. תודה לאל!״, כתב עזרא פאונד. 

כך הקוראים את הסִפרוּת עצמה, את השירה עצמה, ובכל זאת אני קוראת את הספר הזה שלו, האם בגלל בדידוּת הידיעה שלי [על סִפרוּת, על ציוּר], האם הידיעה היחידה מבקשת את הדוֹמים לה, את הידיעוֹת היחידוֹת האחרות, והרי אסור לו לָעולם לאַבֵּד את הידיעוֹת היחידוֹת כשהיא עצמה תגווע.

אני קוראת אצלו על ידיעתוֹ יחידתוֹ של משורר, בדברֵי משורר על השירה, ואני חוזרת לקרוא על ידיעותיהם יחידותיהם של אמנים מצוינים על אמנוּת. 

״אני מתעניין בדברים שמעלים על הדעת את העולם יותר מאשר בדברים שמעלים על הדעת את האישיוּת״, אמר ג׳ספר ג׳ונס בשיחה על האמנוּת שלו עם דייויד סילווסטר. 

״...עד שמשהו אומר משהו. אם דבר אינו אומר, אני לא רושם״, אמר יוזף בויס בשיחה על הרישוּם עם זימן. 

נדמה לי שאני מבינה היטב את הידיעות היחידוֹת האלה. הן חשובות כל כך. הן לא אובדות.      

 

[״...אם אתם רוצים ללמוד את אמנוּת הרומן, קִראו את הטובים ביותר שתוכלו למצוא. את כל מה שאני יודע על הנושא למדתי מקריאה בספרים הבאים: קורות טום ג׳ונס...״ 

הציטוטים מ״האלף-בית של הקריאה״, עזרא פאונד, הוצאת דחק, עמ׳ 24, 97, תרגם יהודה ויזן.]