יום רביעי
דימיתי שאִמהּ של רומי רצה בכל עַזה לבקש את בִּתָּהּ. כדי לא לבקש את מותהּ שלהּ.
יום חמישי
הרופאה טִלפנה הבוקר. היא נחמדה כל כך עד שהיא כמעט מנחמת אותי.
דיברתי קצת עם י׳ על מחלה ועל טומאה בה. נזקקתי לעניין הכֹהן הרואֶה את הנֶגַע והרואֶה את הטומאה אף על פי שהִרגשתי אותה.
והכריזנטמות על המרפסת, בְּנוֹת משפחוֹת-צמחים ארוכות בזמן, בְּנוֹת תכונות ארוכות בזמן, נִלמדות תכונותיהן בתוך הזמן, מתוארות תכונותיהן בהוראוֹת הציוּר הסיני הישָנוֹת, החמוּרוֹת, הוראות הידיעה הגמורה.
וכאילו בלי ידיעַת המלחמות.
[התמונה מתוך The Mustard Seed Garden ]
 |
| מתוך ״גן זרעי החרדל״ |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה