צילוּם של כַּתָּבֵי אחת מרשתות הטלוויזיה עם גופות המֵתים. לרגע נדמה שגופות המתים הן בעיניהם ביטויו החזק ביותר של המוות. לרגע הם מזכירים לי את דמיאן הירסט שהצטלם עם הגופות, ושהפיכת הגופות לאמנוּת היתה כנראה בעיניו הצגת הביטוי הגדול ביותר של המוות והבעת הדבר הגדול ביותר שהוא עצמו יוכל לומר על המוות.
האם הכַּתָּבִים הצטלמו עם גופות המתים עצמן או על רקע תמונה של גופות המתים? בכל אופן הם יצרו לעצמם תמונה שבה דמויותיהם שלהם הן בעלות הידיעה על המתים, ושבה הן יהיו כעֵין אין-סופיוֹת כמעט כמו הגופות שנהיו אמנוּת. אבל התמונה גם מראָה איך הצגת עצמם נהיית טפלה ליד הצגת גופות המתים, שהיא המעוררת את הרגשת הזעזוע.
גם דמיאן הירסט, אף על פי שהכיר את הכוח המזעזע של הצגת הגופות, כנראה לא הבין איך הצגת עצמו ליד הגופות נהיית חסרת ערך כל כך.
בכל זאת, הוא כנראה נתפשֹ בתודעתנו כנעלֶה מן הכַּתָּבִים מפני שהוביל את המחשבה מן הגופות אל רעיון בתוך האמנוּת [וכנראה גם מפני שהגופות שהציג הן לא של בני אדם]. הכַּתָּבִים, אף על פי שלא השתתפו בהריגה, נראים פתאֹם קצת כמין שותפים להריגה [או לרצח]. אנו מטילים עליהם איזו אשמה שלא הטלנו על דמיאן הירסט.
 |
| הכַּתָּבִים |
 |
דמיאן הירסט Damien Hirst |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה