עוד על הסיפורים של דונאלד בּארתֶלמי [2]
כשחזרתי אל הסיפורים של דונאלד בארתלמי ראיתי שוב את הדמיון החֶלקי שלהם לסיפורֵי מדע בדיוני. הכתיבה של דונאלד בארתלמי תוארה גם כסוריאליסטית בחֶלקה, כנראה בגלל מה שיכול להיראות בה כהבעת החשיבה בלי בקרת התבוּנה, כהבעת הלא-מודע והחלום על צירופיו הפרדוקסליים, אבל ראיתי שקצת כמו סיפורי מדע בדיוני יוצרים הסיפורים שלו כעֵין עובדות חדשות הנראות כשייכות למציאוּת חדשה, כמעט כמציאוּת עתיד. במציאוּת הזאת ישנם "המבחן הארצי לסופרים", "אלות הקרב של הקומאנצ'ים קרקשו על המדרכות הרכות, הצהובות", "הושגו אמנים חדשים, הללו אינם שוללים, אדרבה, מצדדים בהתלהבות בתהליך הרציונליזציה" ועוד תמונות העובדות החדשות.
אף על פי שנדמה שכמו הסוריאליזם מעריכים הסיפורים האלה את העל-מציאותי, הם בעצם מעריכים את העובדות החדשות, בתוך הבעַת המציאוּת שלהם. ואף על פי שנדמה שהצירופים שלהם לא נשלטים על ידי התבוּנה, ההִגיון, ושהם דומים לאלה של הסוריאליזם, הם מכֻוָּנִים על ידי התבונה המציגה תמוּנַת מציאוּת כמו מפורקת אבל מחוברת על ידי הקשרֵי הַתַּרְבּוּת.
ומשהו על הסיפור "התקוממוּת האינדיאנים". קצת כמו סיפורי מדע בדיוני מסוימים הוא איננו זועק נגד המלחמות והעוולות, אבל בתוך כל הנושאים שלו גם קיומן הלא פוסק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה