הסיוּם החמקמק של הסיפור הקצר.

"סיום הוא דבר חמקמק, אמצע אין להשיג בשום מקום, אבל גרוע מכל הוא להתחיל, להתחיל, להתחיל." דונאלד בּארתֶלמי, "הגולם". 

בעצם, כמעט אין להשיג בשום מקום את הסיוּם של הסיפור הקצר, כי הוא  חמקמק וערמומי, והוא כמעט לועג לרצון ולצורך שלנו בְּסיום, והרי כמעט תמיד, למרות כל המאמצים, הוא בעצם נהיֶה כמעט צפוי מדי, קצת כמו ממתק בסוף ארוחה, ואפילו כשהוא הופך את העלילה המצומצמת של הסיפור הקצר לפורצת פתאֹם אל אירועים כמעט מפתיעים, הוא נהיֶה צפוי מדי, כי הוא פונה בקַלּוּת רבה כל כך אל האפשרויות המסתברות הכמעט אינסופיוֹת של העלילוֹת כולן, וכמובן, אז הוא גם לא לגמרי נחוץ לסיפור הקצר שמטבעו הוא בעל עלילה מצומצמת, ונדמה שתמיד יש לו הצרות האלה של מי שמוכרח להיות נחוץ ושתמיד הוא עם המגבלות של הסיפור הקצר, ושגם אם סיום של סיפור קצר רק ירצה למלא את תפקידו בשקט, הוא לא יוכל לדעת בברור מהו תפקידו.    

הסיום של הסיפור "טיול אל החוף"  של אליס מונרו עם המוות של סבתה של מיי כמעט מפתיע בחריגתו מן הצִמצוּם של עלילת הסיפור וכמו צובר כך את כוח ההלם שלו, אבל גם נראֶה כאחד מסופֵי העלילות הידועים כל כך,  והסיום המתוחכם המתוק עצוב של הסיפור "הגולם" של בּארתֶלמי בכל זאת יכול להיראות צפוי מראש, כאילו כמו כל הסיומים של הסיפורים הקצרים הוא מכֻוָּן מלכתחילה למסור לנו איזה סוד אחרון, שבלעדיו לא נוכל לחזור ולהרגיש את טעמם של הסודות האחרים של הסיפור. שניהם קצת מערימים עלינו, אבל גם מגלים לנו את צרותיהם, כמו כל סיומֵי הסיפורים הקצרים.