צמיחת הדימויים.

העתק של הקפלה הסיסטינית. יפן.  Ōtsuka Museum of Art

עִרבוּב סגנונות הלבוש של ארבע הבחורות היפניות בבית-הקפה בפיאצה דה לה רפובליקה בפירנצה הוא ריבוי הדימויים. זה מתאים להן כל-כך.     

אולי אחר-כך ייסעו לרומא. אולי הציורים של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית יהיו בעיניהן רק דימוי ראשון. והרי ההעתק היפני של הציורים של מיכלאנג'לו הוא הדימוי של הציורים האלה. אולי הציורים האלה יהיו בעיניהן אמנות נפלאה שאיננה מבטלת את ערך ההעתק המוצג במוזיאון ביפן, מפני שהן מכירות היטב את חשיבות הִתרבוּת הדימויים.   

הכיפה של הדואומו בפירנצה לכאורה זקוקה לַשָּמַיִם עצמם, אבל בעצם היא זקוקה לדימוי של השמים. אילו היתה יכולה היתה יוצרת לה מעֵין העתק של השמים, דימוי שלהם, שכמו ההעתקים היפניים יאמר שהרעיון עומד לעצמו, לא תלוי בגוף ובחומר. אבל היא לא יכולה לעשות זאת. היא רק יכולה להיות היא עצמה דימוי ורעיון. למעלה, במבנֶה העליון, היא ממשיכה עוד קצת את הרעיון  - כאילו עיטורֵי-המבנֶה הלבָנים לא רק יפגשו את השמים, אלא גם יַראו משהו מן השמים הלא-מושָֹגים. 

אולי האנשים העומדים ליד המעקה המקיף את הכיפה יכולים לדמות לעצמם את השמים הלא-מושָֹגים האלה. 

האנשים האלה עומדים גבוה כל-כך, עד שנדמה שאם ייפלו למטה ירחפו קצת באוויר לפני שיגיעו אל האדמה.