מִטריות ביום נאֶה, ועוד משהו על שמַיִם וארץ.
צילום של משפחה הודית ביום נאֶה, שבו שתי נשים מחזיקות מִטריות גדולות מעל ראשיהן, הזכיר לי שבימי נעורי ראיתי לראשונה חתן המחזיק מִטריה מעל ראשו, ושלא חשבתי אז על סִמליוּת המטריה בחתונה, אלא רק עליה עצמה כחפץ גדול ומוזר מול השמים התכולים.
עכשיו, כשמצאתי את הצילום מן החתונה, וכשאני חושבת על המטריה הגדולה השחורה ההיא, ועדיין אינני חושבת על המשמעויות הסמליות שלה, נדמה לי שהיא מקרבת את החתן המחזיק בה אל השמים, ומשאירה אותו על הארץ בעת ובעונה אחת. היא מזכירה לי קצת את פסל הליפסטיק הגדול של אולדנברג, העולֶה כמעט אל השמים, אבל מדגיש כל-כך את היותו חפץ ארצי, ואת פסל פחיות הבירה, Painted Bronze, של ג'אספר ג'ונס. הפחיות קטנות, כמו העתקים של פחיות-המציאוּת, אבל הן הָעמדוּ על כַּן המגביה אותן מעט, והן נראות כה מושלמות, עד שנדמה שהן משילות מעצמן קצת מן הארציוּת, בזמן שהן נהיות חפץ חסר-שימוש, כמו המטריה השחורה הגדולה ביום נאה.
המִטריה בחתונה לא נהייתה אמנוּת, אבל כשהִפציעה בתוך המציאוּת כחסרת-שימוש וכמרוממת מעל תפקידה הרגיל, יכלה להזכיר את יצירות האמנוּת.
התמונה צולמה על-ידי אחד מאורחי החתונה, ואפשר לראות בה את הבעת-הפָּנים העדינה של החתן, שאינה מראָה את מלוא הרגשוֹת, אבל אולי מראָה משהו מהִתְעָלוּתָם של הרגשוֹת אל התאחדוּת האושר והסֵבל.
קצת כמו המִטריה, החתן עצמו מורם כלפי השמַיִם כשהוא יושב על גב הסוס, ומוּבָל אל התפקידים הארציים שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה