לֶבֶד, כריות, רצָפוֹת, תקרות, שָמַיִם וארץ.
קראתי שהמוזיאון הימי הלאומי בלונדון מבקש לרכוש את ציור כלב הדינגו ואת ציור הקנגורו שצייר George Stubbs ב1773, כדי שיישארו באופן קבוע בבריטניה. הציורים הוזמנו על ידי איש המדע ג'וזף בנקס, אחרי שחזר מהמסע הראשון של ג'יימס קוק לפסיפיק, וצוירו ללא הסתכלוּת בחיות עצמן. הגלריה הלאומית של אוסטרליה טוענת שהציורים מרכזיים להיסטוריה של אוסטרליה, וצריכים להיות באוסטרליה.
ציורֵי כלב הדינגו והקנגורו, כנראה נהיו בעלי חשיבות גדולה כל-כך לא בגלל ערך אמנותי, אלא בעיקר בגלל ההיסטוריה שלהם, של המסעות של ג'יימס קוק ושל הכרת החי והצומח. אבל בציור כלב הדינגו אפשר לראות איזו שאיפה לרומֵם את דמות הכלב, כמעט כאילו צריך לשאת עיניים אליו, כמו אל מעשה-אמנות גדול. זמן לא רב לפני שהוא צויר, עדיין צוירו ציורים מפוארים על תקרות גבוהות, שהיה צריך לשאת אליהם עיניים, כמו אל התגלוּת. אולי דמותו של הכלב צוירה קצת ממבט הפּוֹנֶה מלמטה כלפי מעלה, עד העננים הגבוהים, כדי לשווֹת לו קצת את יכולת ההתגלוּת.
באתר המרכז לאמנויות חזותיות של MIT אפשר לראות צילומים מתערוכה של Nairy Baghramian, שהוצגו בה בין השאר כריות [או שַֹקים] על גבי מעין אלונקות ניידות, על רצפת הגלריה.
הן, כמובן, קשורות אל בד הלֶבד של יוזף בויס, ואל יצירות אחרות, וגם אל היצירות הרבות שהונחו או נערמו על רִצפוֹת הגלריות והמוזיאונים. הן גם יכולות לעורר שאלה על המשך פרישֹת יצירות אמנוּת על הרצפה.
עכשיו, כשאין כבר חידוש במשמעוּת ההִתפרשֹוּת או ההיעָרמוּת של האמנות על הרצפה, ובאפשרות הכמעט ממשית לדרוך עליה, אפשר אולי לראות שהאמנות על הרצפה גם מנסה להשיג דבר שרצתה להשיג האמנות שעל התקרות - את ההרגשה שאפשר כמעט לשוט בתוכה, את ההרגשה שהיא עולם. אף על פי שהיא על הארץ, כמעט לרגלינו, היא רוצה גם את הרגשת העולם הגדול של האמנות הנמצאת בשמֵי-הַתִּקְרָה. אמנם המבט לא נישא אליה, אבל הוא מתרחב כדי לתפושֹ את מלוֹא כל השטח שלה.
בשפה החדשה שיצר ד., וששלח לי השבוע, נושאים כמה מהעיצורים משמעות קבועה. B נושא תמיד משמעות של מקום, M נושא משמעות של חומר, יֵשות, P – של ידיעה, F – של רגש, H– של חוסר בדבר.
המשמעויות הקבועות האלו חוזרות ומופיעות עם העיצורים ברחבי השפה, כמו אורות מנצנצים תדיר. אף על פי שאפשר לתאר את המבט על השפה כולה כמבט מלמעלה, כמו על אזורֵי-ארץ גדולים, אפשר גם לתאר אותו כמבט נישא אל השָמַיִם הנִמתָחִים מעל, שאי-אפשר לראות בבת-אחת את כל מה שיש בהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה