ציורים מן הספר Tacuinum Sanitatis
[1400]
אספרגוס. איסוף הכרוב. קציר החטה [או השיפון]
ציורי גַנים וצמחים מימי הביניים, ג'יימס אנסור וההפשטה.
כשראיתי באחד מאתרי האינטרנט את הציורים של הספר Tacuinum Sanitatis
חשבתי על ציורי גנים אחרים מימי הביניים שהִכרתי, ועל ג'יימס אנסור, בגלל עניין יחסֵי-הגודל בין הפרטים המצוירים.
צַיָּרֵי הגַנים האלה בוודאי הכירו את אשליית הִתקַטנוּת הדברים הנראים ממרחק [ולא ברור אם אכן לא ידעו על פרספקטיבה מתימטית, או שלא רצו אותה], אבל קבעו את יחסי הגודל על פי רצונות ורעיונות רבים ושונים.
גודלה של הערוגה העגולה בציור האספרגוס כמעט מתעתע. אורך הקוטר שלה הוא בערך כאורך הגוף של דמות האשה, כך שאפשר לחשוב שהיא נמצאת בַמרחק, עם אשליית ההתקטנות, אבל הצמחים בה גדולים וגבוהים כל-כך, ומקלעת-הגדר שלה נראית קרובה מאד. גם קלחי-הכרוב שבראש הציור של איסוף הכרוב, וכנראה גם במרחק מה מן הדמויות האוספות, גדולים מאד, כאילו היו בקִדמת -הציור, וגם השִבולים בציור הקציר אינן קטֵנות במרחק.
ובציור עם דמויות הנשים הכורעות, אף על פי שנדמה שהערוגה, שאליה כורעת הדמות בשמלה הבהירה, קטֵנה בגלל הפרספקטיבה של הציור, הרי בעצם, הערוגה נראית קטנה מדי ביחס לגודל הדמות הכורעת ולמרחק ממנה, וגם כאן נראים פרטֵי מִקלַעַת-הגדר כבלתי משתנים במרחק.
כנראה, לא היו צריכים יחסֵי-הגודל בין האלמנטים המצוירים לשקף את יחסי-הגודל שבמציאות לא רק מפני שציירֵי הגַנים האלה העדיפו את יחסי- חשיבותם של האלמנטים המצוירים או את מקומם בציור, אלא גם מפני שקצת כמו ג'יימס אנסור, הם רצו שדמויות האנשים, חלקי-הגן והצמחים המצוירים יתפזרו על פני שטח הציור, ויצוצו מתוכו כמו שצצים הדמויות והדוממים בציורים וברישומים של אנסור, בגדלים שונים, וכרעיונות שונים.
אפשר לראות שהציור היה בעיניהם עומד לגמרי לעצמו, עם רעיונותיו ועם החוקים הפנימיים שלו, שאינם חוקי המציאות שמחוצה לו, ונדמה שאפילו צעדו בכך קצת אל ההפשטה, המציבה את הציור מחוץ לגדרות-המציאות. כי אף על פי שציירו בעצם ציור פיגורטיבי, העניקו לפיגורות המצוירות את המעמד העליון של הרעיון.
ואולי בציור קציר החטה התקרב קצת השָֹדֶה הכמעט אחיד של השיבולים הצפופות והכמעט שוות בגודלן אל ההפשטה של המאה העשרים גם בדרך אחרת - דרך המחשבה על המשטחים הגדולים והכמעט אחידים.
ציור של ג'יימס אנסור
אגנס מרטין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה