יִטְרֹף נַפְשִׁי [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]
בתחילה עִניין יְהֹוָה אֱלֹהַי, שני שמות של אלֹהים, ואֱלֹהַי הוא אלֹהים שלי, ובְךָ חָסִיתִי, ולמה הוֹשִׁיעֵנִי, כי החסות לא מספיקה, ויהֹוָה הוא שם האל שעניינו הזמן, אמר ישראל, ובפרק א בבראשית אין יְהֹוָה, והוא בפרק ב, ״אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם״, יְהֹוָה הוא הקשור לתולָדוֹת שהן תמצוּת הזמן, וכאן בתהִלים הסתכלוּת על הקורֶה בעולם מראָה לו את היחס האישי של אלֹהים אליו, והוא אומר אֱ֭לֹהַי, במין וַדָּאוּת, ולמה הוַדָּאוּת של דָּוִד שאלֹהים אִתו, וזה מנוגד לכתוב בספר שמואל, ששם הוא בורח אל הפלישתים, ולא הבנו בשיחה שלנו את הוַדאוּת הגדולה, וחשבנו שזה מה שרק שירה יכולה לעשות.
ואחרי כן ״פֶּן־יִטְרֹ֣ף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי״. גם אי-ודאוּת בתוך השירה. ודיברנו על המטאפורה, טריפת הנפש, אבל גם על הדם הוא הנפש, וכך יש בזה הריגה, ובכל זאת ראינו את המטאפורה מעל. ודיברנו על הברכה של יעקב ליהודה, רָבַץ כְּאַרְיֵה, ודָוִד הוא משבט יהודה, הוא עצמו כמו אריה, והרחקנו לכת אל דָּוִד יִטְרֹף את נפשו שלו. אבל בפסוק לפני כן רֹדְפַי.
[וחזרתי מעט אל זְאֵב יִטְרָף . תומס מאן כתב ב״יוסף ואֶחָיו״ על לידת בנימין ״...מותה של רחל בלדתה את הרוצח הקטן, הרך הנולד, בן-אוני, הוא בן-ימין...״ וחשבתי שתומס מאן התכוון גם אל ״בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף ״]
תהִלים ז: (ב) יְקֹוָ֣ק אֱ֭לֹהַי בְּךָ֣ חָסִ֑יתִי הוֹשִׁיעֵ֥נִי מִכָּל־רֹ֝דְפַ֗י וְהַצִּילֵֽנִי: (ג) פֶּן־יִטְרֹ֣ף כְּאַרְיֵ֣ה נַפְשִׁ֑י פֹּ֝רֵ֗ק וְאֵ֣ין מַצִּֽיל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה