עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]
לא דיברנו על פירוש לַמְנַצֵּ֣חַ בִּ֭נְגִינוֹת עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית אלא על חשיבות שמונה, שהוא מחוץ לספירת ימי הבריאה, אבל הוא ביום השמיני בברית מילה, וכך יום שמיני הוא תיקון עולם, כי בשביעי היתה שביתת האל, היעדרות שלו מן העולם, ובברית מילה אלֹהים מודה שהצֶלֶם הנברא לא שלם ואדם הופך אותו לשלם יותר, וזאת ברית בין אדם ואלֹהים. וישראל אמר אדם נהיה שלם יותר כי פה לא רק ציווי של אלֹהים אלא צורך הדדי של אלֹהים ואדם. ואלֹהים מודה שהעולם שברא לא שלם. ואין במספר שמונה חזרה אל היום השביעי אלא הוספת הדדיוּת עם אלֹהים.
ובהמשך הפסוקים וְאַתָּ֥ה יְ֝קֹוָ֗ק עַד־מָתָֽי. אלֹהים הכבול בזמן.
[חשבתי היום שוב על אברם שהצליח להחזיר את לוט שנִשְבָּה, לפני שהיתה ברית-המילה, והיתה לי מחשבה לא גמורה על יתרון בתוך אי-שְלֵמוּת.
״וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. טז וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב...״]
תהִלים פרק ו : לַמְנַצֵּ֣חַ בִּ֭נְגִינוֹת עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: (ב) יְֽקֹוָ֗ק אַל־בְּאַפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי וְֽאַל־בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי: (ג) חָנֵּ֥נִי יְקֹוָק֘ כִּ֤י אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי רְפָאֵ֥נִי יְקֹוָ֑ק כִּ֖י נִבְהֲל֣וּ עֲצָמָֽי:(ד) וְ֭נַפְשִׁי נִבְהֲלָ֣ה מְאֹ֑ד ואת וְאַתָּ֥ה יְ֝קֹוָ֗ק עַד־מָתָֽי
