יום חמישי, 10 באפריל 2025

כִּֽי־הִפְלָ֣ה יְ֭קֹוָק חָסִ֣יד ל֑וֹ [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]

 

   

כי הִפלה יהוה חסיד לו, הוציא ובודד את החסיד לו, והחסיד לו הוא מי שיהוה נתן לו חֶסֶד, ואין לדעת למה נעשה החסד [אם יודעים הוא לא חסד]. ונתינת חסד היא הפרת איזון, אמר ישראל בשיחה הזאת, הפרת איזון בין דין וחסד. וכאן אלֹהים הוא המֵפר. 

וכשהוא אומר ״יְקֹוָ֥ק יִ֝שְׁמַ֗ע בְּקָרְאִ֥י אֵלָֽיו״ הוא אומר אני אהיה המופלה, ולא נאמר למה אלֹהים ישמע בקוראו אליו, אבל אם הוא החסיד אלהים ישמע בקוראו אליו. ויש פה ידיעה ברורה של הכותב. ויש בזה עוצמה כי אין בזה נימוק. 

ודיברנו גם על ״רגְז֗וּ וְֽאַל־תֶּ֫חֱטָ֥אוּ״, שהוא אומר לבני איש, לבני אנוש, והם צריכים כאן לרגוז ולא לחטוא, כי לרוגז יש תפקיד, וכשיוסף אמר לאחָיו אַל תִרגזו בדרך כמעט אמר אַל תרגזו על עצמכם בגלל מה שעשיתם לי, ואילו כאן בתהלים רִגזו, ולא נאמר כאן על מה תרגזו, זה בלי נושא, רק צורֶך מימוש התופעות. 

ואולי באִמְר֣וּ בִ֭לְבַבְכֶם עַֽל־מִשְׁכַּבְכֶ֗ם וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה, הוא אומר שעליהם לומר בלבבם על משכבם לרגוז ולא לחטוא, ולמה הוא אומר דֹ֣מּוּ, אולי הוא אומר לא להמשיך יותר מדי ברוגז. כמין דיוק של הרוגז. אבל האם בדֹ֣מּוּ מן הרוגז הוא כמעט אומר תחטאו אחר כך. 

 

תהלים ד: (ד) וּדְע֗וּ כִּֽי־הִפְלָ֣ה יְ֭קֹוָק חָסִ֣יד ל֑וֹ יְקֹוָ֥ק יִ֝שְׁמַ֗ע בְּקָרְאִ֥י אֵלָֽיו:(ה) רִגְז֗וּ וְֽאַל־תֶּ֫חֱטָ֥אוּ אִמְר֣וּ בִ֭לְבַבְכֶם עַֽל־מִשְׁכַּבְכֶ֗ם וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה.

 

והשיחה שלנו ממרחק, ואני בגינה, וכאילו אין אסון בגינה, וכאילו אין בה ידיעַת תופעוֹת רֹגֶז וחֵטְא שבעולם, אבל הרי היא כמין תְּמוּנָה, תמונה של תופעות שבעולם, ונדמה לי שהיא נזהרת מהיוֹת תמונת כל התופעות. 

 

 

 


                                                


יום שבת, 5 באפריל 2025

למה צריך ״בלבב ימים״ את נצנוּץ דמותו של מיכאל קולהאס



 

 מרשימות קצרות על תְּשוּבַת דברים ועל קִשְרֵי דברים. 

 

למה צריך ״בלבב יַמִּים״ את נִצנוּץ דְּמוּת מיכאל קולהאס בדְמוּת זושא שהיה קונה סוסים בשביל שָֹרֵי האומות,חשבתי כשחזרתי אליו, והיה נדמה לי שיש בו צורֶך נצנוּץ העולם כולו, נצנוּץ הסירנות המפתות את בני האדם ואת אודיסאוס השווה לאלים, וכמעט נצנוץ ״וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה״ בקריאת שמות כל הנִלבבים שיֵלכו וישוטו לארץ ישראל, ונצנוץ ״ְולֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים...כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה״ ב״והעבירָנו בשלום ביבשה ונחה אותנו בדרך טובה בלא שום מכשול״, וכמובן נצנוץ יונה, שקם לברוח מלפני אלֹהים ושהתפלל אליו מלבב יַמִּים, בנלבבים הכמהים אל אלֹהים ואל ארץ ישראל, ושאר נצנוצי דברים, וחלקיקי נצנוצים, כגון ״אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ״ שאמר יוסף לאחָיו כששלח אותם לאביהם, הנהיֶה כמין חלקיק אצל הנִלבבים שביקשו ממי נהר סטריפא אַל תִרגזו עלינו בדרך, כאילו חלקיק-מעשֵי-האחים מטריד כאן, וכגון, כמעט חלקיק, כמעט בדמיוני שלי, הולך מ״הילני אִמּוֹ עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה״ שבמסכת יומא אל חנניה ב״בלבב ימים״ שרגליו לא הרגישו בקדושת יום הכיפורים והוא עשה קערות על פי המנורות בבית המדרש, ולא כלי המאור בלבד, שף ומירק ונתן לו זיו פנים. אף הוא תיקן את הספרים וקשרם בטבלאות חדשות. 

ואין ״בלבב ימים״ כ״יוליסס״ של ג׳יימס ג׳ויס שנצנוצֵי העולם וסגנונות רבים כל כך בו ובאורכו, אלא כמעט מין חוק צִמצוּם העִברית בו, וכל דבריו ותיאוריו ואגדותיו ומשָלים למלך אף על פי שהם רַבִּים טוב להם חוק העברית. 

וטובה העברית עם נצנוציה גם לחזיוֹן-מציאוּת-חנניה השָט על מטפחת על הים.     

 

 

״והעבירָנו בשלום ביבשה ונחה אותנו בדרך טובה בלא שום מכשול״ [בלבב ימים, עגנון, עמ׳ תקלד]

 

,שמות יג: וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה

 

 

בראשית מו. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה, יַעֲקֹב וּבָנָיו:  בְּכֹר יַעֲקֹב, רְאוּבֵן , רְאוּבֵן--חֲנוֹךְ וּפַלּוּא, וְחֶצְרֹן וְכַרְמִי י וּבְנֵי שִׁמְעוֹן, יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד--וְיָכִין וְצֹחַר; וְשָׁאוּל, בֶּן-הַכְּנַעֲנִית יא וּבְנֵי, לֵוִי--גֵּרְשׁוֹן, קְהָת וּמְרָרִי יב וּבְנֵי יְהוּדָה, עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה--וָפֶרֶץ וָזָרַח...

 

 


                                                           


יום חמישי, 3 באפריל 2025

בְּנֵי אִישׁ עַד־מה [שיחות על תהִלים עם ישראל פיבקו]

 



מיהם בְּנֵי אִיש, ואיש הוא בן אֱנוֹשׁ, וכשנקרא שֵם אֱנוֹשׁ הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה, וישראל אמר בגלל ״אז הוּחַל״ אמר רש״י שזו תחילת עבודה זרה, כי התחילו ולא גמרו, כי לשם יְהוָה אין נטיות כמו לאל ולאלֹהים ורש״י אמר שלא השלימו את השם יְהוָה. וזאת עבודה זרה, כי לא השלימו אלא הפרידו תופעה אחת מן הכלל. 

וישראל אמר עוד בשיחה שלנו זאת עבודה זרה אבל גם עוצמה של תחושת קִרבה לאל. וכאן בני איש, והאיש הראשון הוא בן אנוש, ומי הם עכשיו, הם המחפשים את האל ותוך כדי כך מביישים את דוד. ביחס שלהם לאל הם יכולים לבייש אותו. 

והם אוהבי רִיק ומבקשי כזב, פועלים למען ריק וכזב, וריק הוא גם הסיבה לבריאה, הוא חשוב מאד כי בלי חלל אין בריאה, ואף על פי שהוא מתכוון כאן למובן השלילי של ריק, יש בבקשת הריק דבר חזק ועצום, כמו לבקש את אלֹהים על דרך השלילה, אמר עוד ישראל, והכזב, דרכו אפשר לזהות את המציאוּת. זה דבר נראֶה, ומתברר כאשליָה, ואז אפשר לדעת מהי המציאוּת. שהיא כשלילת הכזב. כך, לבני איש יש כוח עצום כדי לבייש אותו. הם מראים לו את המציאוּת.  

 

תהלים ד: בְּנֵ֥י אִ֡ישׁ עַד־מֶ֬ה כְבוֹדִ֣י לִ֭כְלִמָּה תֶּאֱהָב֣וּן רִ֑יק תְּבַקְשׁ֖וּ כָזָ֣ב סֶֽלָה: