מתוך שיחה על טי אן אף [TNF]
...בשלב מוקדם מאד, אמר דָּוִד, היתה המחשבה על בדיקות שיַראו מתי אפשר להפסיק מתַן קורטיזון, וגם היתה המחשבה שאולי יהיה אפשר לטפל בראומטו-ארטריטיס באמצעות עיכוּב טי אן אף. העניין שלי אז בטי אן אף, הוא אמר, היה בגלל העניין במוות של תאים, וגם בגלל המחשבה שהוא נוצר על ידי ליקוציטים, כדוריות דם לבנות, במהלך מחלות כמו מחלת הלב שהיתה לָך אז. חשבתי על הנזקים שעשה הקורטיזון, הוא אמר, ואיך אפשר בצורה מושכלת לדעת כמה בדיוק צריך לקחת ממנו ומתי אפשר להפסיק אותו. חשבנו אז על ניקוי וזיהוי ברור יותר של המולקולה הנקראת טי אן אף, כי היו אינדיקציות שאולי כדוריות דם לבנות יוצרות אותה יותר במצבים מסוימים ובהם גם ראומטו-ארטריטיס. כדי לדעת איפה נוצר טי אן אף, אמר, יצרנו בעכברים נוגדנים לטי אן אף עוד לפני שהוא עצמו נוקה, והצלחנו ליצור נוגדן ספציפי, ובשלב שני המשכנו עם הַרטמוּט ועם דני, שחיפשו אם נוצר בגוף משהו שמעכֵּב טי אן אף, ומצאו בשתן מעכֵּב.
כי כמעט אין בגוף מנגנון שאינו פועל באמצעות הפעלה וכיבוי, גם הטי אן אף מיוצר לזמן קצר, ואחר כך מעוכב. זאת פעולה במנות מנות. בתחילת העבודה עם דני ועם הרטמוּט אמרתי, אולי יש דבר המצוי בסֶרום של הדם, שאותו אפשר לבודד ולהזריק, שיוכל לשמש כתרופה. עד עתה אי אפשר לומר בוודאות שזאת המטרה הפיסיולוגית, בגוף, אבל זה פועל כתרופה כשניתן באופן מלאכותי, והתרופה שהגענו אליה, "אֶנברל", היא צרוף של שתי מולקולות כשתי זרועות של מזלג, הנמצאות בסרום, עם עוד חומר כדי ליצור מולקולה גדולה יותר, שלא תשתחרר מהר.
אז, בזמן העבודה, היתה מחשבה שטי אן אף ממלא תפקיד מרכזי באילוּחַ דם, רעלֶת דם, אבל התברר שעיכובו לא מרפא. אדם שקידם יותר מכל את הרעיון של ריפוי אילוח דם על ידי עיכוב טי אן אף היה טוני סֶרַמי, שלא זכה לתהילה מפני שאצל אדם לא עזרה הזרקת אנטי טי אן אף נגד אילוח דם. אלו שניסו להזריק את האנטי טי אן אף בדלקת מפרקים, הם שזכו לתהילה.
מי התחיל לחקור את הטי אן אף, אמר דוד עוד, נוטים לייחס את הגילוי שלו לוואלי מנקין, שניסה להבין את מנגנון הדלקת ב1940. אבל כבר לפני אלפיים שנה הוגדרו ארבעה סימני דלקת, הנוצרת מדברים שונים, וגם וואלי מנקין תהה מדוע דברים שונים זה מזה כמו כוויה, שריטה, חיידק, יוצרים אותו דבר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה