...כשהמשכתי להרהר בשיחה ההיא עם פרנק על אודות עונש המוות שנגזר על הצלף מאזורֵי וושינגטון ווירג'יניה, הוא כתב, חשבתי כמובן גם על הציוּרים בנושאי הֶרֶג ורצח, המוכרחים כמעט להציג את דמויוֹת המתים המוטלים, הנִהיים בַּציוּר לבִטּוּיוֹ של המוות.
המחשבה על הרצון הרב של האמנוּת לתאר את מעשי ההרג מן המיתוסים ומן המלחמות, כתב, עלולה פתאֹם להסביר את הרצון במעשי ההרג עצמם, אבל לא הייתי רוצֶה לזעזע את עצמי במחשבות האלה אחרי שרוב ימַי הורגלתי בעיקר בזעזוע הכמעט נעים שמעוררת האמנוּת.
ונדדתי קצת במחשבותַי אל תיאוּר ההרג הראשון בספר "בראשית", שאין בו דמוּת המת ובכל זאת תיאור הדָּמִים הצועקים מן האדמה בו דומה מעט לתמונות המראות את מוחשיוּת המוות, ואל הקשר של קַיִן עם אלוהים. כמעט מפחידה אותי המחשבה שרק קין, שהבין את עומק החטא, יָכֹל לחטוא במידה כה גדולה.
האם כשפרנק אומר שמעשי ההרג והרצח ושפיטתם הם בלב החיים שלנו הוא מרגיש שאחרי כל השנים שלו כתובע הוא עצמו נמצא כה קרוב אל לב החיים? השיחות שלו אִתנו אינן מבטאות זאת כמו שהשיחות שלנו על אמנוּת אינן מלמדות הרבה על האמנוּת, אבל הן מרמזות על כך שפרנק יכול להכיר את החטאים העמוקים ביותר כמו שאדם יכול להכיר את האמנוּת. פרנק, אחינו, דומה קצת לקין שהתהלך יחידי בעולם עם הידיעה היחידית...
or “The Fight against the Mamelukes
גויה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה