השירה הזאת שיש בה "זוֹרְקֵי לַבּוֹר" לא מנסה להזכיר את הסִפרוּת העתיקה שלנו ולהיתלות בה, חשבתי כשקראתי את המִלים האלו, אלא השָֹפָה כולה טִבעית לה, והמִלים "זוֹרְקֵי לַבּוֹר" שלה לא זקוקות ל"יֹשְׁבֵי עַל-מִדִּין", ל"הֹלְכֵי עַל-דֶּרֶךְ ", ל"יוֹרְדֵי אֶל-אַבְנֵי-בוֹר", והן מתקיימות בכוחות עצמן, צומחות להן בין "תּוֹלְשֵי הָעֲגִילִים" ו"שוֹבְרֵי הַחַלּוֹנוֹת", כמעט מתוכם. הן הדבר היכול לצמוח שם.
המִלים " זוֹרְקֵי לַבּוֹר, "הולכִי באור", "שמא עומד אני ", חשבתי, לא מתייהרות, לא חורגות, ולא מערערות את השירה הזאת. הן שייכות לה, לחיים שלה. הן חלק מן החיוניוּת החזקה שלה.
ובכל זאת, הרי נזכרתי ב" יֹשְׁבֵי עַל-מִדִּין" וב"הֹלְכֵי עַל-דֶּרֶךְ". כי הצורה העתיקה מאד נגלֵית כאן. וההיזָכרוּת היתה משמחת כי השירה לא ביקשה ממני לזכור את זה.
[אילו הייתי רואָה משהו מתוכן המִלים "יֹשְׁבֵי עַל-מִדִּין" מופיע ומתגלֶה בתוך "המשורר האשכנזי האחרון", בוודאי הייתי הולכת אל הפירוש הזה של רש"י: ואותן שיושבין על מִדין , לשון דיינים , שהיו יראים לעשות משפט בפרהסיא ].
[יוֹרְדֵי אֶל-אַבְנֵי-בוֹר ישעיהו, חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ, חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ ישעיהו , הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם תהילים ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה