 |
| Mona Lisa or La Gioconda |
הַתְּאָרִים והדימויים המתרחקים ב"איליאדה" וב"אודיסיאה" הזכירו לי את הנופים של ליאונרדו דה וינצ'י ב"מונה ליזה", וב"Virgin and Child with St. Anne ".
התארים ב"איליאדה" וב"אודיסיאה" המתרחקים מן ההקשר המיידי, והדימויים המתרחבים כל-כך ומתרחקים מן האובייקט שאותו הם מדמים, עד היותם לסיפור נפרד, נהיים בהתרחקותם כמעט שווי-ערך לדמויות ולאובייקטים המתוארים. אף על פי שתפקידם לתאר את הדמויות ואת האובייקטים [יערות, ימים, הרים, וכדומה], הם גם קיימים כמעט לגמרי לעצמם, כמו אחת משִכְבוֹת-החיים של היצירה, שגם לה הִתפתחוּת והִתפשטוּת.
וכמו שהדמויות ביצירה יכולות להפליג אל הִתפתחוּת העלילה ואל תמונותיה, כך יכולים התארים והדימויים המתרחבים להפליג אל מרחקי תמונותיהם שלהם, החשובות באותה המידה.
כך, למשל, בתואר החוזר "מעניקַת התבוּאָה" לאדמה, גם כשנושא הענקת התבואה אינו קשור באופן מובהק במה שנאמר קודם לכן, בדימוי האריה בן-ההרים, המתפתח ל"פוסע בסער גשם ורוח ושתי עיניו בורקות...", בדימוי "כלהקות רבות של ציפורים בנות כנף, להקות אווזי בר, עגורים או אף ברבורים ארוכי צוואר העפים אנה ואנה באחו אשר באסיה....זה לפני זה נוחתים ומתיישבים..."[תרגום אברהם ארואטי], מפליגים התְּאָרִים והדימויים בתוך עלילותיהם ותמונותיהם שלהם.
איזו הרגשת רווחה אפשר להרגיש כשהתְּאָרִים והדימויים המתרחקים האלה יכולים להסביר קצת את הפלגַת הנופים של דה וינצ'י. בעזרתם אפשר להבין שהנוף הדרמטי ב"מונה ליזה", והנוף ב" Virgin and Child with St. Anne ", הם אחת מצורות החיים [או משִכבות-החיים] של הציורים, המופיעות כבעלות קיום עצמאי משלהן, ולא רק כמין תואר לדמויות ולעלילותיהן. הנופים הרחוקים האלה מביעים רצון חזק מאד של הציור להיות בעל כמה אפשרויות והבעות, ואף על פי שאפשר לתאר את צירוף הנוף והדמויות כמבטא את הרמוניית הטבע והאדם, בעינַי הצירוף שלהם מראה כל אחד מהם באופן "פרטי" מאד, כבעל תכונות ומעלות ו"עלילות" משלו. ההפלגה של הנופים המצוירים האלה אל מרחקֵי-התיאור, הנראית קצת כמו הפלגה אל הדמיון, יוצרת מעין מקבילה עצמאית להתפתחויות האחרות שבציורים.
ועוד דבר, על הנוף של מרסל דושאן ב"נתון", והקשר שלו לכל זה. הנוף של "נתון" כנראה אינו מעוניין להפליג אל עצמאות, אלא אל מה שיזכיר קצת את ההִתרחקוּת ואת הדרמטיוּת של הנוף של דה וינצ'י ב"מונה ליזה", אבל גם ישבש אותן. כשהן משובשות הן יכולות להיות כמעט זולות, ריקניות, רחוקות משאיפות הציור הקלאסי, ואולי גם מביעות את דעתו של מרסל דושאן על ההִתרחקוּת הכמעט פנטסטית של הנוף ב"מונה ליזה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה