בבורחי עוד אל מקום מִקְלָט בירושלים מצאתי בין ספרים ישנים דברים ישנים שכתבתי לתערוכת רישוּמים בגלריה ״מַבָּט״ שקראתי לה ״רישוּם וסיפוּר קצר״.
״אני רוצה להשוות את הרישום לסיפור הקצר, שחייב לבנות את עצמו על המחשבה הצרופה, ולא תהיה לו ישועה ממורכבוּת העלילה, ולא מעיגול הדמויוֹת, ולא מיפי התיאורים. וכמו הסיפור הקצר בסוף המאה העשרים הוא שואל את עצמו אם יש עוד מה לסַפֵּר ״, כתבתי. בבוקר הזורח אל הֶמְשֵך מלחמה אני חושבת גם על המשך חייו של הרישוּם. אז רציתי שהרישומים שלי יגיעו עד קצה יכולת הרישום, כמעט עד קִצּוֹ, וכמובן היה בזה רק רעיון ההגעה אל הקץ, רק השאיפה הגדולה שלי.
והסיפור הקצר, כמובן גם הוא נמשך והולך, ובוודאי גם מהרהר עכשיו באיזה קץ של מלחמה.
