שעיקרן על הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ עִבְד֣וּ וְ֝גִ֗ילוּ [שיחות על תהלים עם ישראל פיבקו]

 

שוב על שתי שיחות קצרות, שעיקרן על הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ עִבְדוּ וְגִילוּ. ובראשונה על וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ, התוצאה של ״וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ״ [ולפי רש״י המלכים כאן הם מַלְכֵי אומות העולם], ויש כאן צִפיה ממלכי העולם להתנהג כמו ישראל, אלֹהים כאן רוצה שמלכֵי העולם יהיו שלו, לא רק מַלְכִּי עַל־צִיּוֹן, וכן הוא רוצה שהשופטים ייסרו עצמם, השופטים הם אלה שצריכים להתייסר, הם אלה שזקוקים למוּסָר. ואלֹהים לא אומר זאת למלכים.

ובשניָה על ״עִבְד֣וּ אֶת־יְקֹוָ֣ק בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה:״, וישראל אמר הפסוק הזה הטריד את מניטו [הרב יהודא ליאון אשכנזי] בגלל הַקְבָּלָה של הפכים, והרעיון שבהיפוּך. והאם  הצורֶך בהפכים. והוא אמר ״עִבְדוּ את יהוה״ זה ממרחק ו״גִילוּ״ זה מקרוב יותר. 

וחשבנו גם על הראִייה-התפישֹה הכמעט גבוהה ביִרְאָה, ועל תפישֹה לא גבוהה בגִילוּ, אולי בגלל הרצון להתקרב, שהוא מסוכן, שאין בו יִרְאַת הראִייה. וישראל אמר לכן צריך את הרְעָדָה, כדי שלא יתבלבלו בין גילָה-שמחה שלהם ובין מה שהם עומדים מולו. 

 

 (י) וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ:(יא) עִבְד֣וּ אֶת־יְקֹוָ֣ק בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה:

 

 

רש״י ועתה מלכים השכילו" - נביאי ישראל אנשי רחמים ומוכיחים אומות העולם לסור מרעתם ...

 

 

                                                     

                                                     

 

היום עוד הרהורים על ״אמרי אחותי את״

 

היום עוד הִרהורים על ״אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ״, על קִרְבַת איש ואִשתו לאָח ואָחוֹת, על אהבַת אח ואחות אסוּרה, כאהבה עזה כמוות שואפת-אל-אינסוֹף אסוּרה, הִרהורים על כפשֹע בין קִרבת אח ואחות של אדם וחוָה ובין איסור קִרבה-אהבה עזה אצלם, על כפשֹע בין אדם וחוָה כאח ואחות ובין כמעט זיכרון אינסוף אצלם, על כמעט איסור זיכרון אינסוף אצלם.

*

שוב סִפְרֵי האמנוּת הישָנים. שוב רפרודוקציוֹת רישוּמֵי הרנסנס האיטלקי. ואני משווה את הרישומים פתאֹם לכמעט אהבה עזה כמוות, כנכספים אל רושֶם אינסוף, ונכשלים בזה, כאילו גם עליהם מוטל איסוּר. אבל הרי צלילוּתם, וההגעה אל טֹהַר הקַו ברישומים של ליאונרדו דה וינצ׳י, אני חושבת. די להם בטֹהַר הזה הנמשך, אני חושבת. 

 

*

 

רישוּמֵי מכונות המלחמה של ליאונרדו דה וינצ׳י יפים כל כך. כי הקַו הצלול הטהור מתאר גם מכונות מלחמה. וכי אל מה יהיה הקַו נִכסף.

 

 

*

הסיגליות בגינה התחילו לפרוח. כמו בכל חורף. אני לא רוצה למדוד בהן את עוֹנוֹת המלחמה. 

 

 

                                                       

מיכלאנג׳לו