שוב על שתי שיחות קצרות, שעיקרן על הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ עִבְדוּ וְגִילוּ. ובראשונה על וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ, התוצאה של ״וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ״ [ולפי רש״י המלכים כאן הם מַלְכֵי אומות העולם], ויש כאן צִפיה ממלכי העולם להתנהג כמו ישראל, אלֹהים כאן רוצה שמלכֵי העולם יהיו שלו, לא רק מַלְכִּי עַל־צִיּוֹן, וכן הוא רוצה שהשופטים ייסרו עצמם, השופטים הם אלה שצריכים להתייסר, הם אלה שזקוקים למוּסָר. ואלֹהים לא אומר זאת למלכים.
ובשניָה על ״עִבְד֣וּ אֶת־יְקֹוָ֣ק בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה:״, וישראל אמר הפסוק הזה הטריד את מניטו [הרב יהודא ליאון אשכנזי] בגלל הַקְבָּלָה של הפכים, והרעיון שבהיפוּך. והאם הצורֶך בהפכים. והוא אמר ״עִבְדוּ את יהוה״ זה ממרחק ו״גִילוּ״ זה מקרוב יותר.
וחשבנו גם על הראִייה-התפישֹה הכמעט גבוהה ביִרְאָה, ועל תפישֹה לא גבוהה בגִילוּ, אולי בגלל הרצון להתקרב, שהוא מסוכן, שאין בו יִרְאַת הראִייה. וישראל אמר לכן צריך את הרְעָדָה, כדי שלא יתבלבלו בין גילָה-שמחה שלהם ובין מה שהם עומדים מולו.
(י) וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ:(יא) עִבְד֣וּ אֶת־יְקֹוָ֣ק בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה:
רש״י ועתה מלכים השכילו" - נביאי ישראל אנשי רחמים ומוכיחים אומות העולם לסור מרעתם ...