דיברנו על השאלה ״לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם״, ואצל חז״ל השואל הוא אלֹהים, אמר ישראל. אלֹהים לא יודע למה הם עשו את זה. והוא מעמיד אותם כאן לדין, אמר, ספר תהִלים שואל על תוכֶן ובתוכן חיבת להיות בדיקת דין של מעשה, וכאן בדיקת דין של רָגְשוּ.
וכשתהִלים דן דברים נקשר הפרק הזה ל״אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר לֹ֥א הָלַךְ֘ בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים״, ואומר שהפרט והכלל לא מנותקים זה מזה והכלל כאן הוא הגויים, העמים, והדיבור על צדיק לא מנותק מדיבור על כלל העמים, שכאן יוצאים נגד אלֹהים ונגד הצדיק של אֹלהים [שבפרק א]
וחשבנו ש״לְאֻמּים יֶהְגּוּ־רֽיק״ אומר לאומים יהגו את הרִיק. הם יודעים מהו רִיק. ויעמידו אותו נגד אלֹהים. כי הריק הוא הבסיס לקיוּם העולם, אמר ישראל, וכשהם הוגים רִיק הם נותנים לאדם אפשרות להתקיים, מחוץ לאלֹהים [אלֹהים המתגלה הוא לא הכֹּל].
וכך, גויים רָגְשוּ מפני שהם ראו דבר גדול, את הרִיק.
אחרי השיחה שלנו חשבתי עוד על רָגְשוּ [רָעֲשוּ, שָאֲנוּ, הָמוּ], ועל רֶגֶש [רַעַש, שאון, המון], ועל רִגשה [רַעַש, המיה, המון], מִלים בתהִלים, זמן רב לפני הבַָּעוֹת רִגְשוֹתֵינוּ העכשוויים היקרים ללִבֵּנוּ.
״תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן״, תהִלים סד ג, ורש״י פירש: שהם מתרגשים לבקש לי עלילות מות...
״אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶש״, תהִלים נה, ורש״י פירש: ״... ברוב עם״, ואבן עזרא:״ ברגש - בחבורה אחת״.
]תהִלים: לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם וּ֝לְאֻמִּ֗ים יֶהְגּוּ־רִֽיק]
