מפני שאין בשיר השירים רצף ודמות יכולים המדרשים לראות כל פסוק בפני עצמו, והם הולכים אל תוך דימויים ונוצרים דימויים של דימויים, והם כאילו מחריבים איזה דימוּי יפה של אהבה.
דיברנו על כך כשקראנו את המדרש על "לְסֻסָתִי֙ בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דימיתיך רעיָתי", שיש בו צורך להבין את "רכבי פרעה", כי יש כאן דימיתיך רעייתי לסוסה של פרעה, המוביל אל ישראל הם סוסה של פרעה. ישראל מובָלים על ידי פרעה בעולם הזה, ויש שלטון של פרעה עליהם, ואלֹהים אחראי על פרעה.
והמדרש הזה אומר "אמר הקדוש ברוך הוא כשם ששַֹשְּתִּי על המצריים לאַבְּדָן בים כך שַֹשְֹתִּי לאבד שונאיהם של ישראל", כלומר, באותו יָם הוא שָֹש לאבד את המצרים ואת ישראל. ולמה? ויכולנו לחשוב על המדרש האומר שבני ישראל אמרו במצרים בטיט ובים סוף בטיט כשחצו את הים, אבל לא נכון להעביר ממדרש אחד לאחר, אמר ישראל, ונשארה המחשבה על הקב"ה שמשנה בים סוף את מהלך חוקי הטבע, ושינוי חוקי הטבע הוא גילוי אלֹהים בחולשתו, הוא משנה מה שברא, ובני ישראל אשמים שגרמו לו לשנות את חוקי הטבע.
אבל בפשט, אמר ישראל, לא היו צריכים בני ישראל לעבור דרך ים סוף, אלא יכלו לעלות בדרך ישרה לארץ ישראל, אבל לאלֹהים היתה תכנית, אלֹהים הֵסֵב אותם דרך המדבר ים סוף.
ושוב השאלה למה הוא רצה לאבד אותם בים סוף. כי הם לא רצו לנסוע, "וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף", ולא כתוב נסעו, ואחרי כן אמרו מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וכבר לא רצו להמשיך את יציאת מצרים, ולפי המדרש אלֹהים אמר שלא כדאי כל ההצלה הזאת שלהם. והמדרש שואל על שוויון מוחלט לפני אלֹהים כשיש נס, כי בנס קורה משהו אוביקטיבי בטבע לכולם, אמר ישראל. ויש שוויון בין לאבד את ישראל ולאבד את המצרים.
[כשהמדרשים הם מין תמונה של הפְּשָט, מין דימוּי של הפְּשָט, הרי הם כמעט כהעתקֵי האמנוּת של רובֶנס, למשל, חשבתי. ההעתקים האלה, שהם דימויים של דימויים, הם כמעט כעוד הופעה של הדימויים הראשונים, המקוריים. כמין חזרה חֶזיוֹנִית שלהם.
כך, המדרשים בשיר השירים רבה, כשהם כמעט מחריבים דימוּי יפה של אהבה, הם בעצם כמין הופעה נוספת של דימוּי האהבה הסבוּך, שיש בו ספק, סתירות ואפילו אי-אהבה, כפי שהיה בשיר השירים. כמין חזרה מובהרת שלו.]
שיר השירים פרק א
(ט) לְסֻסָתִי֙ בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דִּמִּיתִ֖יךְ רַעְיָתִֽי:
(י) נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים:
(יא) תּוֹרֵ֤י זָהָב֙ נַעֲשֶׂה־לָּ֔ךְ עִ֖ם נְקֻדּ֥וֹת הַכָּֽסֶף:
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א
ד דרש רבי פפיס לסוסתי ברכבי פרעה, לססתי כתיב אמר הקדוש ברוך הוא כשם שששתי על המצריים לאבדן בים כך ששתי לאבד שונאיהם של ישראל, ומי גרם להם להנצל מימינם ומשמאלם בזכות התורה שעתידין לקבל מימינו של הקדוש ברוך הוא שנא' (דברים לג) מימינו אש דת למו, ומשמאלם זו מזוזה, ד"א מימינם זו ק"ש, ומשמאלם זו תפלה, אמר לו רבי עקיבא דייך פפיס כל מקום שנא' שישה כתיב בשי"ן וכאן בסמ"ך, אמר ליה ומה את מקיים לסוסתי ברכבי פרעה, אלא רכב פרעה על סוס זכר וכביכול נגלה הקדוש ברוך הוא על סוס זכר הה"ד (תהלים
Girl in a Fur Titian טיציאן. פרט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה