...וכל ספר קֹהלת עוסק במה יתרון לאדם, אמר ישראל בהמשך השיחה, ו״וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ״ הוא בניסוח של האדם, לא כמו ב״בראשית״ ששם ניסוח של אלהים. וקֹהלת, הכפוף לחוקי הטבע, רק מתאר, לא מכריע בהם, וכשהוא אומר הבל הבלים והכל הבל הוא אומר שגם הבריאה היא הבל. והבל הוא גם הדיבור של אלֹהים, שאמר יהי אור, וההבל שאומר קֹהלת הוא גם ביטול דבר אלֹהים.
וכך, הכנסַת קֹהלת לתנ״ך היא הכניעה למחשבת האדם, אמר ישראל, והיא יכולה להיות בשיא העוצמה ובשיא החידלון, ודיברנו עוד קצת על שלֹמה, השלם, שבנה את בית המקדש, והתעתוע שיש בזה, כי הקריב אחרי כן לאלֹהים אחרים, וכך, שלמה הלא מוחלט מביע ב״הבל הבלים״ את המוחלט, מוחלטות הכֹּל, של הכפלת ההבלים, של הבל אחרי הבל, של הבל שמבטל הבל.
ובהבל מבַטל-מסַלק הבל קשה להבין מהו שהסתלק [כולם הבלים מוחלטים שאין בהם כלום], אמר, וזה הניסיון לערער על כל דבר שקיים בבריאה, להעמיד את המציאוּת בספק. וההבל האחרון גם נתמך על ידי ההבלים שלפניו [במדרש שבקהלת רבה ההבלים הם כמו שבע קדרוֹת זו על גבי זו, תומכות באחרונה, העליונה], הוא החשוב אבל גם לא יכול להיות בלעדיהם, וכשקֹהלת מעמיד את המציאוּת כלא כלום הוא מעמיד אותה עד הלא כלום האחרון, העליון, ההבל העליון.
ובבריאה, היום השביעי הוא ההבל העליון, יש בו קדוּשה שרק האדם יכול לקיים, כי אלֹהים עזב את המציאוּת, והאדם בה הוא המקיים את קדוּשת האחרון העליון, השַבָּת, ומבין שהקדוּשה היא הבל. והמִלה הבל גם אומרת שהוא לא יבין עד הסוף את קדוּשת היום השביעי, והוא לא מבין את כל שבעת הימים, ואומר זאת במִלים הבל הבלים, מחזיק ולא מחזיק בכל הדברים הקיימים, ואומר אני לא יכול להבין את כל הדברים הקיימים.
[קהלת פרק א
(א) דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלִָֽם:
(ב) הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל:
(ג) מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכָל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:
(ד) דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת:
(ה) וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם:]
[קהלת רבה: הבל הבלים אמר קהלת, ר׳ שמואל בר נחמן... בשם ר׳ בן קרחה לאדם ששופת שבע קדרות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו והבל של עליונה אין בו ממש.]
