תכלית היומן [2]

"Wednesday, 7th. Moderate breezes and Clear weather; found the Variation to be 21 degrees 4 minutes West. Wind West-North-West; course South by West; distance 92 miles; latitude 40 degrees 29 minutes North, longitude 10 degrees 11 minutes West; at noon, Cape Finister North 13 degrees East, 49 leagues.

Thursday, 8th. Fresh Gales and Cloudy weather. A.M. Past by 2 Sail, which were standing to the North-East. Wind West-North-West to West by South; course South 4 degrees East; distance 111 miles; latitude 38 degrees 33 minutes North, longitude 10 degrees West; at noon, Cape Finister North 12 degrees East, 88 leagues. " [מן היומן של קפטן קוּק] 

הרהורים על תכלית כתיבת הבלוג החזירו אותי אל יומן הספינה של קפטן קוק, שנדמה שתכליתו ברורה כל כך, אבל גם נדמה שרֶצֶף הכתיבה המתמשך בו, על מזג האוויר, על מצב הים והרוחות, על ניווט הספינה, נהיֶה דומה להתמשכוּת שִטְחֵי המַיִם הגדולים של הים ושתכלית היומן מתפשטת מאד בתוכו. 

ואני מדמה לי שקפטן קוק הִרהר במראֵה שטחֵי המים הגדולים כשכתב על תנועת הספינה בתוכם, וביכולתה של הכתיבה להביע את מראֵה שִטְחֵי המים הגדולים, ואני יכולה פתאֹם לראות מין דמיון של רצף היומן אל משטחֵי הציוּר והרישוּם המופשטים של המאה העשרים, כמעט כמוהם מחזיק את רעיונותיו בפני השטח הכמעט אחידים ובמה שרובץ תחתיהם. הִתפשטוּת יומן הספינה של קוק אל עֵבר הציור והרישום המופשטים האלה משמחת אותי, ואני מדמה לי שגם הם מתפשטים אליו ומכירים את נאמנותו ואת יְפִי שטחֵי המים שלו.   

 

                                                        

 

לכך הוא נוצַר [שיחות על קֹהלת עם ישראל פיבקו]

 

כי ״ואָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה״ וכי ״ואדם אַיִן להעביד את הבריות להקב"ה״. ומלכתחילה הוא נועַד לעבוד את האדמה, לכך הוא נוצַר, ומלכתחילה נוצַר להעביד את הבריות להקב"ה, לעבוד את אלֹהים. 

ומשהו מעכֵּב את ההיוָצרוּת שלו ואת עבודת האדמה ומשהו מעכב גם את עבודת אלֹהים, אבל בגלל העיכוב הוא יכול לעמוד מול לעָמָל, שאין לו סוף, מול אינסוֹף, אמר ישראל, כי בעיכוב יש חיסרון. ובלי חיסרון אין עמידה מול אינסוֹף. ולא יכולתי לראות בבֵרור את הֶכרח החיסרון בעמידה מול אינסוֹף, וישראל אמר אם אין בךָ חיסרון אתה נהיֶה דומה לאינסוֹף, אבל לא יכול להיות דומה לאינסוף, ולא יכול להיות בתוכו, וזכות עמידה של האדם מול אינסוף היא בגלל האַיִן. ושאלתי שוב על התיאוּר אוֹר אינסוֹף, כי חשבתי שכמעט אוכל לדַמות לי אותו. 

אבל היטב ראינו אירוניה ב״כאליהו וכחוני המעגל״, כאילו חודרת פתאֹם אל מה שגדול ממנה אבל גם מראָה את גודלו, כי חוני אמר לאלֹהים לנהל את העולם לפי רצונו של חוני, ואליהו ראה את עצמו כמנהל את העולם ולא הצליח, ושניהם ניסו להעביד את הבריוֹת לאלֹהים דרך שלטון שלהם, לא דרך שלטון אלֹהים, ושניהם לא העבידו את הבריות לאלֹהים. 

ובכל זאת צריך אדם בעולם בשביל להעביד את הבריוֹת לאלֹהים. אדם, בריוֹת, שיוכלו ליצור משמעות גם לאלֹהים ולעולם, אמר ישראל. 

 

[באותו יום דיברנו קצת גם על גַּן-עֵדֶן, שהאדם הושֹם בו והונח בו לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, ושיש בו ציווּי ואיסוּר, ואיוּם מוֹת תָּמוּת, וגם קִללת אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרְךָ. המקום הקיצוני הזה שהאדם הושֹם בו.]

 

בראשית רבה (וילנא) פרשה יג סימן ז (פרשת בראשית)

סימן ז

ז ואדם אַיִן לעבוד את האדמה, ואדם אין להעביד את הבריות להקב"ה, כאליהו וכחוני המעגל, ואדם אין לעבוד את האדמה לא נברא אדם אלא לעמל, אם זכה הוא עמל בתורה, ואם לא זכה הוא עמל בארץ, אשריו לאדם שהוא עמל בתורה.

 

 

[בראשית ב: ...גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.

 

...וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. 

וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.  יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.]

 

                                                

 

הָעִנְיָן לַעֲנוֹת בּוֹ [שיחות על קֹהֶלֶת עם ישראל פיבקו]

 

אבל אנחנו לא משֹיגים את הָעִנְיָ֗ן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ, ובני האדם תמיד יחפשו לדעת מהו, ויַענו בו בלי סוף, בלי לדעת מה יש בו. והעניין גדול מאד והוא מעורפל כשהוא גדול כל כך, אמר ישראל, והיה נדמה לנו שהוא עניין הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר־עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד־סֽוֹף. 

ואנחנו לא משֹיגים את העולָם שנָתַן בְּלִבָּם, העולם שהוא באופן מוחלט בתוך גבולות לב בני האדם ובני האדם לא יכולים להשֹיגו, להשֹיג עד הסוף את המעשה אשר עשה אלֹהים. העולם סופי, מצומצם, אבל לא ניתן להשֹגַת בני האדם. 

והם רַבִּים אבל לִבָּם. לב בני האדם. בדוֹר אחרי דוֹר, ברבים אחרי רבים, אבל גם לא יכולים להיות יחדיו כל הדורות. 

ועל לֹא־יִמְצָ֣א הָאָדָ֗ם אמר ישראל לא יִמְצָא בכל מה שיכול להימצא. 

 

[קהלת ג: רָאִ֣יתִי אֶת־הָֽעִנְיָ֗ן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ: (יא) אֶת־הַכֹּ֥ל עָשָׂ֖ה יָפֶ֣ה בְעִתּ֑וֹ גַּ֤ם אֶת־הָעֹלָם֙ נָתַ֣ן בְּלִבָּ֔ם מִבְּלִ֞י אֲשֶׁ֧ר לֹא־יִמְצָ֣א הָאָדָ֗ם אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֛ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים מֵרֹ֥אשׁ וְעַד־סֽוֹף:]

 

 

מַה־יִּתְרוֹן [שיחות עם ישראל פיבקו]

 

 

כמעט התחלת הסתיו ואנחנו מדברים על התחלת עניין יִתרון הָעוֹשֶֹה ולא עניין יתרון לָאָדָם [מַה־יִּתְרוֹן לָאָדָם...], וכמובן אנחנו מדברים על וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ [וַיַּעַשׂ שעליו הרעיש בן זומא את העולם], ועל היות כל עשֹייה קשורה כך גם באלֹהים. ומה יתרון העושה הוא של כל מי שעוֹשֶֹה. 

ועושה קרוב ליָצַר, לא לבָרָא, וישראל אומר שהוא גַּס יותר מיָצַר, אין בו גבולות ברורים של המעשה. וכך, הרקיע שעשה הוא דבר לא סגור, לא לגמרי ברור. אבל הוא מבדיל באופן ברור בין מים למים. 

ובשאלה מה יתרון העושה גם מה יתרון לאלֹהים. כי אלֹהים שברא את העולם, שברא חלל ומקום, אין לו כל יתרון בתופעות שנמצאות בחלל ובמקום. ולכל העושה, גם לאדם העושה, בתוך העולם הנברא אין יתרון. כי הוא עולם של גבולות, של מקום וזמן. 

 

אבל בעָמֵֽל נמצא יתרון העושה כמעט בלי סוף, בעָמָל המתמשך הלא נגמר [המזכיר את העשייה הלא נגמרת של סיזיפוס, אבל לא במובן של חוסר תכלית], הקשור לתנועה אין סופית, ובעצם, המשמֵר את העשייה לאורך זמן. ויתרון העושה הוא בעָמָל, בממד האינסופי של העָמָל. 

ועל ״כִּֽי־אָ֭דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד״ באיוב ישראל אומר שהוא יולד למשהו שלא ברור מהי העשייה בו, ואנחנו מדברים על עָמָל כעל דבר שיש בו ממד של סֵבֶל. שאין השֹגַת דבר בו. 

 

[קהלת פרק ג 

(ט) מַה־יִּתְרוֹן֙ הָֽעוֹשֶׂ֔ה בַּאֲשֶׁ֖ר ה֥וּא עָמֵֽל:]

 

 

[רש״י: 
"כי אדם לעמל יולד" - כי אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו לקבל פורענותו ואינו כבני רשף שהם מלאכים ורוחות שהם יגביהו עוף ואינם מן התחתונים (יגביהו לעוף ולהיות מן התחתונים סא"א) לשלוט בם שטן ויצה"ר]

 

 

 

                                                    

 

אלֹהים אוהב את האדם ואִשתו בגן עדן [שיחות עם ישראל פיבקו]

 

לא אהבַת האיש והאִשה ב״שַׂמַּח תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵֽדֶן מִקֶּֽדֶם...״ אלא ההסתכלוּת על ההתחלה, התחלת האדם, התחלת העולם. והאהבה שאלֹהים מקיים בעולם. 

ויש ניגוד לנצרות כאן, בלי אהבת האיש והאִשה הנישָֹאים, ובלי עַד המוות, בלי חיפוש של אהבת אמת, שהיא בעצם אהבה לאֵל, ובטכס הנישואים העִברי אלֹהים אוהב את האדם ואשתו בגן עדן, ואילו אצל הנצרות גן עדן הוא מקום החטא הקדמון, ואהבת האיש את אשתו היא מחדל, אי ברירה של הגוף, ויש בגן עדן ניצחון החידלון. 

ושוב יצירך, ״...יְצִירְךָ בְּגַן עֵֽדֶן מִקֶּֽדֶם״, שוב היצירה, בלי אידיאה, אלא היצירה המסובכת. 

ודיברנו מעט על אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, על ששון ושמחה שהם סָפֵק של ריאליוּת, שאי אפשר להשיג אותם כי הם מבָּרָא, ועל גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה שהם עוד הפרזוֹת, מוחלטוֹת, ועל אהבה ואחווה שלום ורעוּת, וישראל אמר הם קו אופק גבוה, עם יותר בהירוּת, אבל גם אל קו האופק אי אפשר להגיע. כי הכֹּל פה ברא. 

 

וביום אחר חזרנו אל קֹהלת. 

 

 

 

[שַׂמַּח תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵֽדֶן מִקֶּֽדֶם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּֽחַ חָתָן וְכַלָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵ-ינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת, מְהֵרָה יְיָ אֱלֹהֵ-ינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה] 

מוּל הטבע הלא ידוע [שיחות עם ישראל פיבקו]

 

 

כמעט הופיעה לנגד עינַי גם הקללה כשקראנו את הברכה שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, וישראל אמר העיקר הוא התולדות וכאן התולדות היוצאות מהעֲקָרָה, וכל זה קשור למושג האמוּנה ב״וְהֶאֱמִן בַּיהוָה״, האמונה של אברהם אל מול סְפִירַת הכוכבים [״...אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.  ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה״], אמונה במשהו שיש בטבע. כה יהיה זרעך באופן טבעי כמו הכוכבים באופן טבעי. וכמו מרחק הכוכבים מרחק זרעך. הטבעי שאיננו ניתן לגמרי להבנה, שאי אפשר להשיג אותו לגמרי. 

כמו מול מרחק כה יהיה זרעך כן העמידה מול הטבע הלא ידוע בטכס הנישוּאים, הוא הטבע הלא ידוע של הלידה, והברכה מציגה את האמוּנה בטבעי ואת התקווה בתוך המציאוּת, כשהיא מציגה את האפשרוּת הגרועה ביותר של הנישוּאים, העֲקָרוּת. ומראָה לנו את אפשרוּת הקללה. 

 

 

שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ[

שַׂמַּח תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵֽדֶן מִקֶּֽדֶם: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּֽחַ חָתָן וְכַלָּה.

 

בראשית: וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.  ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה, 

 

חז״ל צֵרפו את יָצַר ואת צֶלֶם [שיחות עם ישראל פיבקו]

 

בכל זאת חז״ל צֵרפו את יָצַר ואת צֶלֶם. ״אשר יָצַר את האדם בצלמו״. יָצַר יֵש מיֵש ובְּצַלְמוֹ המופשט שהם גילויים שונים של אלֹהים, אמר ישראל כשהמשכנו בשיחה על דברי התלמוד, ועוד אמר, בצלמו הוא תיאוּר מופרז. של דמות שאנחנו לא יודעים מהי. אבל האל היוצר [לא הבורא] בתלמוד יָצַר בצלם דמוּת תבניתו, ובחיבור צלם ותבנית יש צֶלֶם שנמצא בגבולות המציאוּת, הפוך לנשֹגבוּת הבריאה בצלמו. 

וכאן, בטכס הנישואים, האדם דומה לאלֹהים בתוך המציאוּת, והברכה ״בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ...״ אומרת אלֹהים כפוף ליצירה ולא היצירה [האדם] לאלֹהים. ואלֹהים מובדל מהאדם בגלל התבנית שבמציאוּת. ובעדי עד תהיה התפוררות, כי תמיד תהיה איזו נטיָה, אל דבר אחר, ודרך הטכס כאן רוצים לבנות בנין עדי עד אבל בגלל הנטיָה תמיד הוא יתפורר ויבָּנה. 

 

וביום אחר הִמשכנו אל הבְּרָכָה ״שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה״, וכמעט הופיעה לנגד עינַי גם הקללה.   

 

 

 

[בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵ-ינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, יוֹצֵר הָאָדָם

 

תלמוד, כתובות: שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה ה' יוצר האדם ]