[9] עניין צורֶך הצִמְצוּם [שיחות עם ישראל פיבקו על "מאמר על עניין צורך הצִמְצוּם" של הרב יהודא ליאון אשכנזי]
אור אינסוֹף מממשיך תמיד לאיים על הלא-נצחיים, אמר ישראל, ועוד דיברנו עליהם כשהמשכנו אל "הסכנה להיבטל כבלע" שבחיבור. כי החלל הוא מקום שאפשר להיבלע בו. ויש סכנה שאור אינסוף ירצה להשתלט על הרשימוֹ. וצריך כל הזמן להישאר עם אור אינסוף מצד אחד ועם הרשימו מצד שני.
האם הרשימו יחזיק מעמד מול אור אינסוף. אף על פי שהשאיפה לאידיאה המושלמת, הנֶצַח, יכולה לבטל את היצירה, הבריאה, הרי שַבְרִיריוּת הרשימוֹ חזקה יותר מכל דבר, והיא שומרת עליו מפני החזרה לאינסוף, כי הבורא ביקש לברוא את העולם על הרשימו, ולא על שום דבר אחר. כי טוטאליוּת, אמר עוד ישראל, היא ניסיון להחליף את האינסוף, ואילו הנברא צריך לשמור על השבריריוּת שלו, שהיא בתוך הזמן, עם תנועה, עם ידיעה על ההליכה אל המוות. השבריריות עצמה היא אי נחת מהטוטאליות.
[נזכרתי בתיאוּר גַּן המטָעים של אלקינואוס ב"אודיסיאה", שהוא כתיאור גן של נצחיים, שפִּרְיָם לא יִבול לעולם, שלא יחדלו מלפרוח, שאין עונות השנה משפיעות עליהם, ושהם כמין משאת נפש.
ובכל זאת הספרוּת הזאת נזקקת לדמויות הלא-נצחיים, ובעצם היא רוצה כל כך את הנצחיים ואת הלא-נצחיים, כאילו תוכל להיות תיאור האינסופי ותיאור העולם הנברא. כאילו תצליח להביע הכֹּל.]
["עניין הצימצום כביכול ידוע , והוא מיעוט רב ועצום באורות, בהתגברות נוראה על העצם , אם בכלים בשורשם , ואם לאור המחייה אותם. בכוונה שיוכלו הנבראים להתקיים , במציאותם , ובהויתם יהו בעת הקיצוב לקיומם.ולא יהיו בטלים לגמרי מחמת יתרון האור האורות הללו, ובגלל הסכנה להבטל כבלע" מהחיבור של יהודא ליאון אשכנזי.]
[בשאיפה של הציור של ברויגל לנִצחיוּת הרעיון ישנה כמובן גם השאיפה לאי-הַשְפָּעַת הזמן, העוֹנוֹת. לפרחים המצוירים אין עוֹנוֹת, והם הלא-חיים הדומים לפרחים החיים הפורחים בעונות שונות.]
Jan Brueghel the Elder - Flowers in a Wooden Vessel (1606 - 1607)
*
