יום שלישי, 31 בדצמבר 2019

"שניהם ערומים", צוּרָה והפשטה [2]


ישראל ואני דיברנו על "הצֵּלַע אשר לקח מן האדם לְאִשָּה" ועל "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו", כי הצלע, הצַד, היא כמעט כצורה של הגוף, כשֹרטוּט שלו, כהַפְשָטָה, וגם העירוֹם הוא הצורה, העירוֹם של אדם וחוה הוא צורת גופיהם, כמעט הפשטה שלהם. והוא כעֵין רישוּם דַק שלהם, חשבנו. 
חשבתי שוב על התמדַת צוּרוֹת זכר ונקבה בשפה העִברית, כי ראיתי בהן עכשיו את שמירת זיכרוֹן ההבעה של שניהם ערומים, של העירוֹם ההוא, כמעט התמדַת ההבעה הזאת בתוך הזמן
וזיכרוֹן ההבדלה בין העירוֹם ובין הבָּשָֹר ["בשֹר מבשֹרי"], גם הוא נשמר בהן, כל הזמן זיכרוֹן הבדלַת העירוֹם, הצורה הדקה כעֵין רישוּם שלנו, ממלֵאוּת הבָּשָֹר והדם. ואולי גם הבדלַת יְפִי דקוּת הרישוּם. 
וכמובן, השפה שומרת כך גם את הזיכרון של "זכר ונקבה ברא אותם", די בפשטוּת, אבל זיכרוֹן העירוֹם ההוא וזיכרוֹן יכולתָם ההיא להכיר את ההפשטה נוֹגְהִים בעדינוּת בתוכָהּ

[ומשהו על הטענה על העדפַת מין זכר על פני מין נקבה בשפה העברית. צורות  הדקדוק הרבות של השפה, שבהן גם צורות זכר ונקבה באלפי שמות העצם שלה, יכולות ליצור את הרושם שהעדפת מין אחד תהיה בעיני השפה הזאת מין תִּפלוּת.] 
[ ב,כב אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה;
ב,כג וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי;
  ב,כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ        
א,כז בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹזָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.]

        
                                         
מיכלאנג׳לו

יום שלישי, 24 בדצמבר 2019

עוד על "גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי" וזמן רחוק כל כך

הרי "גֻּנֹּב", המקור, הלא נוטֶה, יכול להזכיר את עֲבָרוֹ של הפֹּעַל, כמין ידיעה מזמן רחוק כל כך, כמעט בלי ידיעַת הזמן עצמו, רק מין זיכרון כמעט בָּדוּי של הזמן ההוא, והפֹּעַל הנָטוּי, גֻּנַּבְתִּי, נזקק לו כאן, לידו, בשביל הבעַת הידיעה מן הזמן שכמעט אין לשעֵר אותו, מעֲבָרוֹ שלו שכמעט אין לשעֵר אותו. ונדמה שהפֹּעַל הנטוי עצמו יכול להתפשט כך מעט אל הקיוּם הכמעט מופשט שלו, הלא נוטֶה, כמו בתוך זיכרונותיו
ו"אֶרֶץ הָעִבְרִים" של יוסף, הרי נגלָה בה עֵבֶר, כמו היה קיים בידיעתו ובזיכרונותיו של יוסף, כעובדה בהירה וגם כנעלָם מן הראייה ומיכולת ההוכחה במרחקי הזמן הנעלמים. ויוסף, מארץ העִברים, כנראה חשב שגם במצרַיִם נמשך זיכרון עֵבֶר, גם במרחבי הזמן של מצרַיִם, ושהוא עצמו יוכל להיות בהיר שם, כמוכר וידוע להם בתוך הימשכוּת הזיכרון הזה.     

ו"גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי" של רוברט לואיס סטיבנסון, ["  Kidnapped  "], שקראתי בילדותי, ושעִרבב בתרגומו לעִברית את גֻּנֹּב גֻּנַּבְתִּי מארץ העִברים בסיפור חטיפתו של הנער דֵייויד בלפור וזיכרונות כל סִבלו והמאורעות שאֵרעו לו, כבר רחוק כל כך, כאילו היה רק בדִמְיוֹנוֹתַי.  

[י,כא וּלְשֵׁם יֻלַּד, גַּם-הוּאאֲבִי, כָּל-בְּנֵי-עֵבֶר
טו כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים]  



                                                   

יום שלישי, 10 בדצמבר 2019

דמיינתי לי שרעיונות משחק השחמט.... ולא כמו בן זומא.



דמיינתי לי שרעיונות משחק השחמט ורעיונות ארץ לוח השחמט של "עליסה בארץ המראָה", ארץ דמויוֹת הנפשות החיות ודמויוֹת כלֵי השחמט ושוויוֹן דמויות הנפשות ודמויות החֲפָצִים, זָרְחוּ במחשבתו של מרסל דושאן כשתיאר לו איך חֲפָצִים מוכנים יכולים להיות ליצירוֹת אמנוּת כשהם מונָחים על ארץ האמנוּת
דמיינתי שכל האפשרויות שניסה להשיג בציור [כמו ב"עירוֹם יורד במדרגות מס '2" ] נהיו בעיניו טְפֵלוֹת אל מול אפשרויות ההִשתנוּת וההִתחלפוּת הגדולות שיוכלו להיות לחפצים "רֶדִי מֵייד" על ארץ האמנוּת, על "לוח השחמט" של האמנוּת, ושאחרי כן כבר דימה לו שירעיש את העולם. 
לא כמו בן זומא שהרעיש את העולם על "ויעשֹ אלהים את הרקיע", על שאלֹהים לא יָכֹל להעתיק לכאן את השֹפה של יצירת האור, השֹפה של "יְהִי" הראשון [ונאלץ לעשות את הרקיע], אלא רק בגלל דברים שקבעו בני אדם. 

ואל מול הרעשַת העולם של בן זומא נהיים גם הדמיונות האלה שלי טפֵלים.       
    
 [בראשית:  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.    

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִםז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ,   ]
   

["ויעשֹ אלהים את הרקיע, זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם, ויעש אתמהא...", בראשית רבה פרשת בראשית]

                                            

 ״משחק שחמט גדול ועצום נערך כאן, המשיכה, על פני העולם כולו, אם זהו העולם בכלל״.  
״סוף סוף המשבצת האחרונה...״ [שָם עליסה נהיית מלכה]. ״עליסה בארץ המראָה״. לואיס קרול. איורים: ג׳ון טניאל. מאנגלית: אוריאל אופק.                 

                                               
                                

יום שלישי, 3 בדצמבר 2019

וגוֹנֵי זמנים שטָבעו בו

"...כשאני חושבת עכשיו על מה שקרה אחר כך, הוסיפה, נדמה לי שכבר אז, בזמן המלחמה, ראה את האופן שבו דברים חוזרים, וכשהמחלה של סמדר אכן חזרה, הוא שאל אותי אם ייתכן שהגוף רק חוזר על מה שהוא כבר מכיר, כאילו רצה לחשוב שהיא רק הד למה שהיה, אבל עכשיו אני מבינה שהרגיש את החזרתיוּת, שהיא מעין סיבה עמוקה, ושאולי כבר יכול היה לדמות לעצמו את המשך הסכסוך, כשעתידה תחזור לבית המשפט כדי לערער על הצוואה שלו..."   

ועוד, אחרי כן, בכל זאת הֵד המחלה, בָּבוּאַת המחלה, הערטילאיים הלא-נִמְדָּדִים, כאילו לא בגוּף ממש ובכל זאת בגוף, הכרחיוּת החזרה המסוימת בגוף, כמו חזרַת תכוּנוֹת וכהמשכיוּת תכונות, טבועות בעומקו
וכבר בלי רפואה, ובלי הזדקקוּת לה, כי רק הד ובבואת המחלה בַגוף, ידועים רק לו, כמו מַרְאוֹת הרים שדות וחיות שהכיר, וששקעו בו, וגוֹנֵי זמנים שטָבעו בו, והוא כמו צף, שוקֵט, מתאים למים ולאוויר, לחזרותיהם, להדיהם, לבבואותיהם, לעופות החולפים בהם ולחיות השדה, ולצמחים הנושמים




              

                                רישום לימוד ישן 

[הציטוט מ״הגדרת הצמחים״]               

יום שלישי, 26 בנובמבר 2019

פֶּתַח בציוּר המנייריסטי ["תֵּבַת נוח"]


נִטפלתי אל הציוּר הזה בשל פֶּתַח ההצצה. אבל ההצצה מן הנוֹף האחד אל הנוף השני, עם התֵבה, כמעט מובנת מאליה בציור המנייריסטי, ועירוב הזמנים המתוארים והאור החֶזְיוֹנִי של נוף התֵבה כמעט מובנים מאליהם כאן, ואִתם פתח ההצצה נהיֶה מובן, כמין שיא המלָאכותיוּת של הציור, שיא היות הציור דְּמוּת מלָאכוּתית, של הנופים, של התֵבה ושל האור, עם שיא הרעיון
 נטפלתי אליו גם בשל "נָתוּן" ["1 מפל המים, 2. מנורת הגז"]  של מרסל דושאן. 
גם פתח ההצצה של "נתון" הוא הצגת המלָאכותיוּת, אבל הוא גם הפתח אל כמין "משחק" בציוּרֵי הנוף המוכָרים של האמנוּת, כמין כְּפִירָה בהם או בציור כולו
ובכל זאת, הרי יש כאן דמות נוף, תמונה, עומק ומרחק, ומבעד לפתח ההצצה דמות הנוף היא כמעט כמבקשת להיות חִזיון. כמעט כמו באמנות הציור הידועה. היצירה הכופרת באמנות הידועה המֻכֶּרֶת מאירה בעומקיהָ כמעט כמוה.  
[ודמות האִשה המוטלת קשורה גם היא, כמובן, בפתח הנפער, ובמראה הנוף המְשַֹחֵק והכופר בציוּר. נדמה לי שהיא עצמה כדבר נִפְעָר מחריד וגם כמִשְֹחָק ].     
         




                          
     
     Savery_Noah's_Ark      תבת נוח

Noah's Ark.  



                                                                     
    Étant donnés English: Given: 1. The Waterfall, 2. The Illuminating Gas,

מרסל דושאן . ״נתון״ Marcel Duchamp

יום שני, 18 בנובמבר 2019

אף על פי שתכליתהּ בַּדמוּת המְלָאכוּתִית

אנחנו בגינה ואני אומרת לך הרי בעֶרְגוֹנוֹתֶיהָ הטֶבַע הגדול, אף על פי שתכליתהּ היא בַדמוּת המלָאכותית. ומַרְאוֹת נוֹפֵי הטבע, וצמחֵי הטבע, אני אומרת, סיפָן התבואה הדַק, הסִתוונית הכמעט רָפָה, כמין רמז, צִפורנֵי החתול הזעירים שרֵיחם חבוי ושאר צמחֵי הבר נדמים בעֶרְגוֹנוֹתֶיהָ כקרובים אליה כל כך, כמסוגלים להתערוֹת בַדמוּת המלָאכוּתית, ולהיות לדימוּי. 
ובאמת, אנחנו רואים, כשצמחֵי הבר עצמם מופיעים בגינה הם כהבעַת השתוקקותה בעת ובעונה אחת אל הטבע ואל הדמות המלָאכותית והדימוּי, והם מסוגלים להיות בה מראֵה הטבע וגם מראֵה הדימוּי. ואף על פי שהם ממשיים לגמרי הם גם כמראוֹת הדמיוֹן.        

       
Viola odorata      סגל ריחני (שם מדעי: Viola odorata)    [סיגלית] 

Watercolours from a 16th-Century De Materia Medica

from a 16th-century edition of Pedanius Dioscorides’s work on herbal medicine, De 
Materia Medica. Dioscorides (ca. 40–90 AD), a Greek physician and botanist                
         
             

               

             

יום שישי, 15 בנובמבר 2019

ציוּרים מדעיים [ענן באמצעוֹ של הרכס. הוצאת כרמל]


ציוּרים מדעיים [ענן באמצעוֹ של הרכס. הוצאת כרמל]      

אתה אומר אני חייב לקבל על עצמי את המחלה ואת הפחד, עור חדש עוטף אותי ודימויים חדשים בונים אותי. אבל אני רוצָה לבוא לקראתךָ דרך שנות הילדוּת שלנו, ואני אומרת  בחורפים היינו אוספים צמחים ופרחים בשדות. האם אתה זוכר איך היינו מציירים את הצמחים ואת הפרחים, אני אומרת, רציתי אז שחלק מהציורים יהיו מדעיים, ולמדנו את האור והצל ואת השתנוּת הגוונים, וכשהִכרנו אותם היטב כמעט ידענו להמציא אותם. 
אתה זוכר את "כִברת האחוּ הגדולה" של דירֶר? אחד מחוקרי האמנות כתב שדירֶר שאף אל יכולת החיקוי המושלם של הטבע לא כמטרה לעצמה אלא כדבר שיועיל לו בציוריו המאוחרים יותר. האם לא כך עשינו גם אנחנו? 
אנחנו הולכים בשביל ליד הסיגליות, ואני אומרת בחורפים ההם היית מצייר גם בכתמי צבע  גדולים, כמו הִתפשטוּת הנפש. והרי גם אז רצית את יכולתה של הנפש ואת הכרתה ובדידוּתה, כי אף על פי שעדיין לא יכולת להבין את הבדידוּת כבר הצגת עצמך כה קרוב אליה. 
אני אומרת אתה מאמין בַּמחלה. אבל זה לא מדעי. 
אבל אתה אומר זה בתוכי, ואני חייב לקבל על עצמי גם את ההירָתעוּת, גם של אנשים במשפחה שלנו עצמנו, ואף על פי שהיססתי בקשר לאזכרה של סבתא נסעתי, כאילו נתתי להם את ההזדמנות לשפוט אותי ולהרחיק אותי. ועמדתי גם אצל הקבר של סבא, שהוא מגִני ותומכי, והייתי בין החיים שעמדו והסתכלו על המתים, ויכולתי לראות את עצמי כאחד מן החולים והפצועים וההרוגים של המשפחה הזאת, ואחרי האזכרה ירדתי אִתם אל הסעודה שנערכה על הדשא, וחשבתי שמשפחה שיש בה כל כך הרבה מחלות יכולה להתרגל אל עוד אחת. 
גם את תצטרכי להבין שזאת מחלה, שאי אפשר למנוע אותה, ואת ואני לא נוכל להחליט שזה רק משבר זמני, אתה אומר. ועדיין אני חושבת שהאמונה שלך חזקה מדי, ושאתה כאילו מצפה להכֹּל ומוותר על הכל, ואני אומרת אתה צריך לדבוק בכישרונות וביכולות שלך כדי לא לפגום כל כך בחיים. והרי האמונה החזקה תפגום בהם. 
אבל אתה אומר כמה עמוקים הם הנפש והסבל שלה. 
כן, אני אומרת, וחושבת שכנראה גם אחרים לא הבינו את זה. 
המתנשאים והגאוותנים, אתה אומר. והרי הצער על בִתם לא הוסיף להם ענווה, אתה אומר. והרי הצער על גיה היה צריך להוסיף להם גם את הבנת הצער שאינו שלהם, אתה אומר
וכבר לא אִפשרתי להם לשפוט אותי, אתה אומר, כי לא אני ולא הרצונות שלי יכולים להפסיק את המחלה הזאת, שאינה הורגת את הגוף, וחיים שלמים אני יכול לחיות אִתה. 
כמעט סוף החורף עכשיו, ואני אומרת ראיתָ את הסיגליות הפורחות, אבל אתה אומר היא לא הבינה שחלתה, כאילו לא ידעה מה הגוף שלה יכול לעשות, וגם לא חשבה שאיזשהו רופא יוכל לדעת, ואחרי כן, כשיצאה מבית החולים, אמרה שבעיקר הרגשות מצמיחים את המחלות, כאילו אין בעולם יֶדַע אחר. 
היא מתה כל כך במהירות בגלל אי ידיעה, אתה אומר. 
גם הידיעה לא היתה יכולה להציל אותה, אני אומרת.  
אנחנו הולכים עד קצה הגינה, ואני אומרת הרי זאת היתה מחלה ממארת. 
מסתורית כמעט כמו מחלות הנפש, אתה אומר, כאילו אתה מעלה את כל המחלות בדרגה. בהיפגעוּת הגוף, אתה אומר, באי יכולתו של הגוף. 
והפחד, אתה אומר, באותו הגוף עצמו. 
אבל היופי ההוא, אני אומרת, כאילו היופי העצום שלה היה יכול להחזיק אותה בחיים. היופי מעל כל תכונות הגוף. 
קצה הגינה כמו קצה העולם עכשיו, ומה החזיק אותנו, החורפים והקיצים ההם עדיין זורמים בנו, ואני אומרת לך עדיין הם בנו. 
והרפואה, עלי לסמוך עליה, אתה אומר. כן, מחקרים מדעיים ותרופות והִתפתחוּת לא נגמרת. 
אנחנו חוזרים בַּשביל, גם הבית מֵגֵן עלי, בית בתוך גינה נמשכת עד הקצה, עדיין עם הקרירוּת של החורף, רק בקרירות הזאת פורחות הסיגליות, ואחר כך פרחי האביב ויובש הקיץ. 
אני אכין לך תה, אני אומרת. חמימות מוכרת תשמור עלינו. ואני אומרת בחצי מאחד הקיצים ההם הייתי אצל סבי וסבתי בתל אביב, ואשתו של ראש הממשלה טלפנה אל סבי כדי לבקש שישלח לה שרברב. הוא היה מנהל המחלקה הטכנית של סולל בונה, והוא לא התפלא. היא אמרה מר לוין אני מקווה שהוא יעשה את העבודה שלו היטב, והוא אמר הוא בעל מקצוע טוב. היא שאלה על רעיון לעשות פסל דיוקן של ראש הממשלה, הוא אמר לסבתי. הקיסרים ברומא עשו לעצמם דיוקנאות הוא אמר, וסבתי חייכה. והרי כל כך הרבה קשיים לאומיים ומדיניים עוד לפני ראש הממשלה, הוא אמר, והמאמצים למנוע את המלחמות. ישבנו על המרפסת ושמענו את העוברים ברחוב, שכמו נהיו לא זרים לנו בערב החם החשוף.  



יום שבת, 9 בנובמבר 2019

שמוֹת הצמחים הם מנַפְשוֹתֵינוּ

שמות הצמחים הם מנפשותינו העורגות ויוצאות אל הצמחים, ומדַמוֹת להן את נפשות הצמחים, ומדַמוֹת שהצמחים דבֵקים בשמות האלה, ובָרצונות, בָערגות ובהרהוּרֵי-הרוּחַ שהובעו בהם. כאילו השמות הם כבר מנפשותיהם שלהם ומנפשות משפחותיהם ומִינֵיהֶם. עד כמעט יכולתנו להרגיש מין טבעיוּת של השֵמות, כמעט כטבעיוּת העונות, האור, האדמה והמים, הגוונים ומשפחותיהם ומיניהם שלהם. 

עכשיו, בתחילת החורף, אני לא יודעת אם סיפָן התבואה יצליח לפרוח בגינה גם השנה. והרי הגינה שונה ממקומותיו הטבעיים ומשדותיו. אבל היא תמוּנַת העֶרגה והדמיונות, ונדמה לי שהופעַת סיפן התבואה בגינה, והופעַת דַּקּוּתוֹ, ושמו, שמביע את סיף המלחמה בתוך עדינוּת הצמח, הם כחלום הגינה. כאילו חלמה את מראות שדות התבואה. 

[בציוּר של סיפָן התבואה, " Gladiolus Italicus" , מתערבים הציור הבוטַני וציור הנוף הכמעט סיפוּרי, והתיאוּר הבוטַני כמו מורם אל שְמֵי דמיוֹנוֹת הסיפור.]    


           


             

          ,  
Gladiolus Italicus סיפן התבואה.

Watercolours from a 16th-Century De Materia Medica







        

יום שני, 4 בנובמבר 2019

מ"הגדרַת הצמחים" [הוצאת כרמל]


מ"הגדרַת הצמחים" [הוצאת כרמל]   
"...והצער שלו היה יָשָן, ודומה לרוב הדברים שהתקיימו בעולם, שהתכונות שלהם השתלבו בו בלי קושי, ושיכלו לספק שֵמוֹת ודימויים זה לזה. בתוך כל זה היה מי שהיה תבואה ועשב רע, מי שהיה קוץ וירק מאכל, צמח בר ונוי, והיה השושני עם שושנת עלים גדולים ושעירים, המורכב עם פרחים כחלחלים, המצליב עם פרחים זעירים, והיו הסוככני הבולט בין שיבולי הקמה, הנרקיסי הפורח בחולות הים, וכל שאר הדומים וההפוכים והבינוניים... 
....הם התחילו לרדת בשביל אל העמק, והוא חשב על הסִתווניות ועל הכרכומים, שהמשפחות שלהם הן השושניים והאירוסיים, שהאחת היא עשבים רב שנתיים על פי רוב, בעלי פקעות או בצלים, או קנֵי שורש באדמה, שהפרחים שלהם על פי רוב דו מיניים, והעטיף הכותרתי בן שני דורים, והשחלה עִלית, והשנייה היא עשבים בעלי פקעת או בצל או קנה שורש על פי רוב, שהעלים שלהם דמויי חרב או סרגל, והתפרחת עשויה פרח אחד או אשכול או שיבולת של פרחים, העטיף על פי רוב כותרתי, והשחלה תחתית או תחתית למחצה, ואמר בלִבו כמה זה קל."


יום שבת, 2 בנובמבר 2019

כמעט ציוּר ב"יוֹרְשִים". וחַיּוֹת בלי צדקנוּת.

עיבוּד הציוּר " The Tiger Hunt " של רובֶּנס בצילום של סִדרת הטלוויזיה "יורשים", כאילו מין דבר נִלְוֶה, אבל הוא המראֶה הגדול של הטורפים וההוֹרגים ושל כמעט הדר האמנוּת, להאציל על הסִדרה ועל הצילוּם עצמו. עד כמעט נֹגַהּ האמנוּת. 
ובגלל הציוּר הזה שבות מחשבותַי על החיים האוכלים את החיים האחרים ואת חומרֵי החיים, על הנחש בספר "בראשית" שיֹאכל עָפָר, החומר שממנו עשוי האדם, ועל כל בני-האדם והחַיּוֹת אוכלֵי הגופים והצמחים ופרודוֹת החיים שבארץ כולה, וכמובן שבות גם המחשבות על זוועת ההֶרֶג, ועל המוּסָר, ועל חיוֹת בלי מוּסָר, אבל גם על חיוֹת בלי צדקנוּת. ולִבי נמשך כל כך לחַיּוֹת בלי צדקנוּת. כמין געגוע. 

בציוּר הציִד אין הבעַת ייסורי המוּסָר וכמובן גם לא מידוֹת הצדקנוּת, ונדמה לי שכמעט כולו הגופים הגדולים והצורות הגדולות, המצטופפים והממלאים אותו, כמו מין עלילה, בלי תכלית רחוקה, ואולי, בכל זאת, גם הבעַת מין כיעוּר, בהריגה. לא הבעת חֵטְא בהריגה כאן, אבל הבעת כיעור. 
ואולי רק בעינֵי רוחי הכיעוּר הזה.   

[" וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה,"
"וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. "]

   
         
                Peter Paul Rubens,
(Tiger, Lion and Leopard Hunt) The Tiger Hunt.1616   רובנס

"יורשים" Succession 

יום שני, 28 באוקטובר 2019

בָּאִים לדין. וסוף הקיִץ [שיחות עם ישראל פיבקו]

נגמר הקיץ ודיברנו על "עני ועשיר ורשע בָּאִין לדין, לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה...". והם כולם נשאלים כאן, בסוף הימים, מפני מה לא עסקת בתורה, כלומר הם לא היו צדיקים, והגדרת צדיק כאן היא מי שעסק בתורה, ואין לו כאן תכונות אלא רק עיסוק בתורה, התורה היא הדבר חסר-התכלית, שבו אדם צריך לעסוק, 
[ובעצם, נאמר כאן שתמיד יהיו עני עשיר ורשע, עד סוף הימים,] ולא מוזכר כאן  צדיק כי הוא עוסק בתורה, אבל יש אירוניה בַמדרש, בטענות נגד עני ועשיר ורשע על אלו שעסקו בתורה, הִלֵל ורבי אלעזר ויוסף, והרי שומר בית המדרש כאן לא מניח למי שלא משלֵם להיכנס לבית המדרש, מי שאין לו כסף לא יכול ללמוד תורה, והרי דברֵי אלֹהים חיים הם בתורה ולא בפי שמעיה ואבטליון, והרי "ויָשַב" של הלל מיד מקטין את "ונִתְלָה" שלו, והשלג מן השמים כמו מין לגלוג, ושמעיה ואבטליון לא יודעים אם יום המעונן הוא כי הם לא מסתכלים ביום עצמו, וכן המדרש לא מראֶה שהִלל היה עני כמו זה שבא לדין
ואחרי כן, הרי רבי אלעזר לא היה טרוד בנכסיו כמו העשיר שבא לדין אלא היו לו עבדים שהיו טרודים בשבילו, והרי יוסף, שלא רצה לשמוע לדברים שאשת פוטיפר היתה משדלתו בהם, לא ידוע אם לא היה טרוד בְּיִצְרוֹ
וכך, בעצם, המדרש עצמו לא מצדיק את ההשוואות להִלל ולרבי אלעזר וליוסף שנטענו כנגד עני ועשיר ורשע שבאים לדין.    

וביום השיחה הזאת סיפרתי לישראל על דמוּת הבן שהוקרב על ידי אביו, להיות  הנושא עליו את החטאים, בסדרת הטלוויזיה "יורשים", אבל נִצַּל, והקריב את אביו, בסדרת טלוויזיה, ושוב דיברנו קצת על הנער, יצחק, שכמעט הועלה לעולה, ועל שְֹעִיר חטָאת הנושא עליו את החטאים, ועל יֵשוּ הנִצלב הנושא עליו את כל החטאים, וסיפרתי לישראל איך עלה הבן לבדו אל המסוק בסדרת הטלוויזיה, ועלה אִתו השמיימה בדרכו אל ההודאה בחטאים. וחשבתי מה יהיה בקיִץ הבא. אולי יֵלכו וישובו הדברים.        

[תלמוד בבלי מסכת יומא דף לה: "תנו רבנן עני ועשיר ורשע באין לדין.
לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו: כלום עני היית יותר מהִלל?
אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו, וסיכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת
עשיר - אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר?  אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה; פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא . אמר להן בבקשה מכם הניחוני ואלך ללמוד תורהאמרו לו חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין מניחין אותך, ומימיו לא הלך וראה אותן, אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה.

רשע - אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי, אומרים לו כלום נאה היית מיוסף אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים ; בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית; בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית; אמרה לו הִשמע לי. אמר לה לאו. אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין. אמר לה ה' מַתִּיר אֲסוּרִיםהריני כופפת קומתך   -  ה' זֹקֵף כְּפוּפִים . הריני מסמא את עיניך - ה' פֹּקֵחַ עִוְרִיםנתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה - ולא רצה לשמוע אליה לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה לעולם הבא . נמצא הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים" ]

    
           
       
״Succession״    ״יורשים״