יום שני, 24 באוקטובר 2016

ציור האֵבֶל הראשון והמוות הראשון. william Bouguereau "האבל הראשון" [או: "אדם וחוה מתאבלים על מות הֶבֶל"]1888

ציוּר האֵבֶל הראשון הוא גם ציור המוות הראשון, ואין בו הבעת פליאה על המוות הזה, כי סֵפר "בראשית" לא מביע פליאה על המוות הזה, המוות הנהיֶה כמעט הכרחי, כמין המשך של רעיון שנֶהֱגָה זמן רב לפני כן. וכמעט כמו הרעיון הוא כמעט דבר שדברים אחרים לא מתערבבים בו, והוא כמו גילוּי של מה שעדיין לא נִגְלָה, וכמו נושא את נטֶל מה שהיה לפניו ומה שיהיה אחריו.   
כך יכול ציוּר האֵבֶל הראשון להביע גם את מה שיהיה, כאילו כל מהוּת המוות הראשון נמשכת אל כל הדורות, ונדמֶה שדמוּת חוה שבציור היא דמות אִשה בת זמנו של הצייר, בת המאה התשע עשרה, והיא מתאבלת בחיקו של אדם כמי שכבר מכירה את המוות ואת הצער הישן. דמות האִשה הזאת עם העוֹר הרַךְ, עם העורף הדק והידיים העדינוֹת מוכרת לנו כל כך, וכמו המוות האֵבל והצער היא נראֵית גם כבת ימינו שלנו.   
וכמובן, גם דמות הגוף היפה השָלֵם של הֶבֶל המת [שהיא לא דמות הדָּמִים הצועקים מן האדמה אף על פי שיש כאן מראֵה דם הנשפך על האדמה], מוכרת לנו מקרוב כל כך. 
ואולי הדמיון המסוים של הציוּר ל"פייטָה" הוא הנועד להוביל את הציור מן המוות האחד הראשון אל המוות של כל הזמן כולו.             


[נדמה שהנוף המצויר פונֶה גם אל עשן המנחוֹת של קין ושל הֶבֶל כאל סיבת המוות, אבל הוא כמעט לא שייך לסיבות דמוּת האִשה, דמוּת הגוף היפה של הנער המת והדמיון ל"פייטה"] .  

                                       
The First Mourning William-Adolphe Bouguereau 

יום שלישי, 4 באוקטובר 2016

עוד על ״ציטוּט״ טקסט בתוך טקסט ושינויים.

"ותצחק שרה בקרבה לאמֹר, אחרי בלותי היתה לי עדנה? ואדונִי זָקֵן"    
    "ויאמר יהוה אל אברהם, למה זה צחקה שרה לאמֹר, האף אמנם אלד ואני זקנתי?"
"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה,..."
"וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה יִרְאֶה,..."
כשדמויות ב"איליאדה" מוסרות באופן מדויק כל כך את דבריהן של דמויות אחרות, הן כמעט יוצרות ציטוּט של טקסט בתוך טקסט ואיזו הרגשה של יציבוּת בתוך הזמן הארוך. וכנראה, רק בתוך מרחבי כתיבה גדולים כל כך יכולים הציטוטים המדויקים להיות לקולות הדהוד כֹה חזקים של מה שכבר נכתב. 
כל כך שונה, כמובן, האופן שבו נמסרים דברים בספר "בראשית", שאינו נסמך על המרחבים הגדולים של הכתיבה אלא על הצמצוּם ועל השינויים שבתוך הצמצום. ובעוד יציבוּת הציטוטים של ה"איליאדה" מעניקה לנו גם את הרגשַת יציבותנו שלנו, מערערים השינויים של ספר "בראשית" את הרגשת הידיעה שלנו. 
ובעצם, השינויים האלה, המטרידים את מחשבותינו, גם יכולים להזכיר לנו שספר "בראשית" לא יאפשר לנו את ההרגשה הדומה להִצטרפוּת אל עולם האֵלִים והמלכים שמאפשרת ה"איליאדה"].

 "יְהוָה יִרְאֶה" הוא חזרה חלקית או ציטוט חלקי של "אֱלֹהִים יִרְאֶה" [שאמר אברהם אף על פי שאלֹהים לא אמר שיעשה זאת] והשינוי  ל"יְהוָה" מערער את הידיעה שלנו על  ״אֱלֹהִים יִרְאֶה". ובעצם, השינוי מערער עוד את הידיעה הלא שלמה שלנו על הרצונות והכוונות של אברהם ושל אלֹהים. 
החזרות החלקיוֹת עם השינויים, המחַזקות ומערערות בעת ובעונה אחת את הדבר שעליו הן חוזרות, מזכירות לנו שוב ושוב את מה שכמעט נסתר מעינינו.

רציתי לראות אם בציוּר העקדה [Sacrifice of Isaac] של רמברנדט יש משהו מתמונת השינויים והעִרעוּר שבפסוקים. קשה לי כל כך לראות את זה.  
חזרַת מוקדֵי האור הבהיר וצבעים אחרים נראית דווקא כשאיפה אל הידיעה הכמעט אחידה. נדמה לי שמשהו בדמוּת המלאך קצת חורג, כמו הרחקה מסוימת מיכולת הידיעה עליה, אבל הדבר הזה לא חשוב מאד. גם עִרעוּר הידיעה שיש בפסוקים לא חשוב לציוּר. והרי הציוּר שואף אל ידיעה ואל אי ידיעה גדולה משלו.  
  

                                              
 רמברנדט    Sacrifice of Isaac Rembrandt